Sunday, October 30, 2005

לונדונקרייב - חלק ב

באופן כללי אני נוטה תמיד להיות חיובי ולחפש את הצד הטוב בכל דבר. סוג של אופטימיות מחליאה שכזאת שהיא ורק היא מונעת ממני מלקחת אלה ולהפוך את העולם למקום מעט יותר יפה. דרך משקפי השמש הורודים האלה, אפילו מלחמה יכולה להראות חיובית – אם לא היו מלחמות, לא היו אנשים שיוצאים נגד המלחמות. ואם לא היו אנשים שיוצאים נגד המלחמות, לא היה מי שירתום את מיטב אומני האי שפעם היה אמפריה להוציא כזאת קומפילציה משובחת. וכהתנצלות רשמית על ההעדרות הממושכת קבלו את כולו. פחות אתי מזה לא תמצאו בשום מקום. מצד שני, אתי לא עובדת כאן יותר.

לונדונקרייב - חלק א

כדי לא לתת לקולגה לפתוח פער, הייתי חייב לנסוע בעצמי ללונדון ולבדוק את הדברים מקרוב. גוד דאמ איט, הכל קורה שם. אני לא יודע מאיפה להתחיל. זה הולך להיות ארוך:

ספר – מעצבת העל שאני הכי אוהב בעולם קנתה לי במתנה את הספר המגניב הזה; מדריך של rough guide שכולל מאות פלייליסטים של להקות, ז'אנרים, נושאים (כמו 'קאברים שמוצלחים יותר מהמקור') ושאר ירקות (שירים מהסימפסונים, שירים שהוזכרו בספרים של מורקמי וכו'). תענוג של ספר, תודה יקירתי.
סרט – לפני ההקרנה של Wallace and Gromit צורף סרט קצר של הפינגווינים ממדגסקר שהיו האופ-סייד-קיקס הכי קרועים והדבר הטוב היחיד שיצא מהסרט. בקיצור, הפעם הם לבד, יוצאים למבצע צבאי מטורף בסרט שדוחס כל מה שמוגש בשעה וחצי לתוך 10 דקות. ככה אנימציה צריכה להיות.
עוד סרט – כל כך הרבה ציפיות וכל כך מעט מה להגיד. The corpse bride החדש של טים ברטון יפהפה, מלא בדיחות חמודות ועשוי נפלא. יחד עם זאת, הוא פשוט לא מצליח להלהיב. בכלל. קשה לשים את האצבע אבל נראה שבגלל שטים ברטון כל כך מגוון ומלא דמיון ביצירות שלו עד היום, נוצרה אצלי ציפיה רצינית שהוא יקח את הסרט הזה למקום חדש, כזה שאפילו הוא עוד לא היה בו. איכשהו זה לא ממש קרה. אולי זה העלילה שלא מצליחה לרתק, אולי זה חוסר ההצלחה להתעלות על – The night before Christmas ואולי זו התחושה שברטון מתחיל למחזר את עצמו, קשה לאמר. איך שלא יהיה, אני עדיין מחכה בסבלנות לעוד איזה ביטל ג'וס.

Thursday, October 27, 2005

Jane


אתמול הייתי באירוע ההשקה של פסטיבל הסרטים הבינ"ל של סטוקהולם. הופיעה שם להקה בשם המתנוסס בראש הפוסט, שניגנה מוזיקה דמויית מורצ'יבה – פאנקי, קצת דראם נ' בייסי, עם נגיעות של סיקסטיז/סבנטיז, בסך הכל הם היו טובים. על הבמה היו בו-זמנית:
גיטריסט שנראה כמו ברוקר לא מוצלח אבל מרביץ פרצופי עצירות שטרם נראו כמותם.
מתופף ובאסיסט שכנראה הם אלה ששיחקו את האחים הלבקנים ב-Matrix reloaded.
מתופף קונגות שבטח קוראים לו קורקי. או שהבנתם או שלא.
חצוצרן שכנראה פוטר מוקדם יותר באותו יום ממשרת מסדר קרטוני חלב בסופר.
טרומבוניסט שהתחיל לעבוד באותו יום כמסדר קרטוני חלב בסופר במקום החצוצרן.
זמרת רקע שנראית כמו הילדה-הכי-יפה-בגן-אבל-בכל-זאת-לא-מקובלת עם צמידים של וונדר וומן וכובע של סבא שלי.
עד עכשיו הכל אמת וגם זה – ראפר טנזני עם ראסטות בגובה 1.60 מ' ועם ידיים כ"כ קצרות שהוא נראה כמו גירסת ההיפ-הופ של דובוני אכפת-לי.
אחיו למחצה של הדובון אכפת-לי שנראה כמו פליט סומאלי, אבל קצת נשי.
הם היו מגניבים, אבל אני, אני בהיתי כל הזמן במחשוף של הזמרת השבדית שנראתה בדיוק כמו שאתם מדמיינים...

Monday, October 24, 2005

גלידה


לדעתי גלידה טובה נמדדת בווניל שלה. כי עם גלידות כל אחד בא עם רעיון חדש וזה לפעמים מדהים (סחתיין לראשון שחשב על גלידה פיסטוק) ולפעמים לא (אני מת על אבוקדו, אבל בגלידה? אבוקדו?). אבל בבסיס, בהתחלה של הכול נמצא הווניל ואני חושב שאם אתה יכול להביא אותה בווניל מעולה אז מכאן והלאה הדרך פתוחה, זה אולי לא הטעם הכי מרגש בעולם, לא ממש מתוחכם ולא ממש מקורי אבל זה הטעם הכי… הכי נכון. וזאת מטאפורה לחיים בכלל, כי אם הצלחת לעשות משהו נכון באמצעים הבסיסיים, בלי אפקטים ופלאג-אינז, אז בטוח תצליח גם עם.
ברנדן בנסון עושה מוזיקה בטעם ווניל, אבל איזה אחלה ווניל. רוק פשוט ומשובח. אולי אמצע הדרך, אולי לא הכי מקורי בעולם, לא יוצא דופן בשום דבר חוץ מזה שהכל נשמע טוב ונכון. וזה, תודו, לא דבר כל כך רגיל. בנסון הוציא כבר שלושה אלבומים וב-allmusic.com כולם רשמו לפחות ארבעה כוכבים.

www.brendanbenson.com

Sunday, October 23, 2005

Eye candy

סטודיו CG ניו-יורקי מביא אותה בקליפ מדהים ל- Sixes last. הוידאו קליפ לקטע של Alias הוא סוכרייה אמיתית והקטע עצמו גם לא רע. Alias הוא ראפר לשעבר שעשה בשכל ועבר ל-electronic side of the force. הוא עדיין מסתייע בכמה ראפרים ולפעמים מביא ביציאה של שיר א-לה Notwist. השאר זה מוזיקת ציקצוקים מגניבה וקרירה שנעים לשמוע ברקע, קצת כמו Boards of Canada אבל פחות משעמם, קצת כמו Apparat אבל יותר מלודי וקל לעיכול. אלבומים שכדאי: Muted, All things fixable.

1st-ave-machine


Saturday, October 22, 2005

טובה תמונה אחת

אוסף מבורך של ארט לאלבומים שאנחנו אוהבים.
דסקטופ פרדייז!!


שיר אהובת הספן


יצאנו ממזח לא מוכר בבריסטול, אל עבר השקיעה. גלים של מוזיקה אלקטרונית מתנפצים על החרטום. מדי פעם הרוח משנה כיוון, אבל אנחנו בשלנו. הקפטן: דיוויד אדוורדס, הספינה: Minotaur Shock. אני על הסיפון מחזיק חזק, רתום לזוג אוזניות, מקווה לא ליפול.

בדרך נזכרתי בכמה הפלגות דומות עם הרכבים דומים, אבל שמחתי שהפעם אני עם דיוויד - בעיקר בגלל המגוון. למרות כמה גלים לא נעימים, רוב הדרך מלאה ריגושים והפתעות - אלקטרוניקה שמצדיקה את עצמה, עם מגוון גדול של השפעות המשתלבות לנרטיב מלודי, מרענן ואינטלגנטי. אם לרגע נמאס מהרוח, אפשר לרדת לקבינה ולהתפעל מהאיורים המקסימים, בהשראת הים, המעטרים את האלבומים ואת האתר.
חזרנו בשלום הביתה, וקיבלנו שי לחג – מיקס של שעה ורבע שאפשר להוריד מאתר הבית של Minotaur Shock, על ידי לחיצה על הספינה. הפלגת נסיון באיזור הנמל אפשרית כאן.
מומלץ! לא לימאים בלבד.

Wednesday, October 19, 2005

כרובי


בעודי קורא ב-Giantstep ביקורת מפרגנת לאללה על Balkan beat box נתקלתי בניים-דרופינג של Nikodemus. אז כרגיל שלחתי את הציפור הכחולה לחפש, וכרגיל אחרי שהספקתי לשכוח מכל העניין נוחת אצלי אלבום העונה לשם הסכריני Coney Island love. מסתבר שניקודמוס הוא איזשהו די.ג'יי ניו-יורקי שהתבקש לקמפל קטעי אתנו-צ'יל-אאוט בהשראת קוני איילנד, הלונה-פארק המיתולוגי של ניו-יורק. מה שיצא נשמע בהתחלה כמו עוד אוסף שרוכב על הגל של Thievery corp. ודומיהם (ולפני שלוש שנים זה לא היה דבר רע, אבל בחייאת, מיצינו לא?), אבל בעודי מקלל את הרגע שבו בחרתי להכנס לחדר כושר אני מתחיל להבין שיש פה משהו קצת אחר. אולי לא המציאו פה שום דבר חדש, אבל יצא לניקודמוס הזה אחלה אוסף, מגוון ושמח, עם המון סגנונות שונים, ממוזיקה בלקנית דרך ברזילאית ועד ערבית ואפריקאית. מה גם שהחיבור בין האתני לאלקטרוני כמעט תמיד מגיע כאן עם טוויסט קטן ומפתיע. בשורה התחתונה, ולמרות הז'אנר השחוק – גרובי מגנובי.

ויש גם טעימות

Thursday, October 13, 2005

If only every girl were as good as this one

Even if you agreed with the very mild enthusiasm over Beck's latest album released March this year - "Guero” - you must catch the amazing music video done for the track "girl". Concept taken straight out from old Mad magazine back covers I've got rolling around, into a fresh 2005 music video. What you get: cool video, cool effects **bonus**: cool socio-critical narratives aimed at WASPland. Directed by "motion theory".

Wednesday, October 12, 2005

שהאל ישמור

עוד לא נרגעתי מהעובדה שכמעט ועבר לידי החדש של Elbow ופתאום אני מגלה באישון לילה ש - Deus הוציאו אלבום חדש ואנונימי לפני יותר מחודש. לתופעה שכזאת יכולים להיות בדיוק שני הסברים:

1. האלבום כל כך מחורבן שלאף אחד לא אכפת ממנו. לא מעניין אותי. עדיין שווה שמיעה ולו רק בגלל חסד נעורים. וחוצמזה, חסרים דברים מחורבנים שיש הייפ היסטרי מסביבם?
2. כל האנשים שאני מכיר וגם אלה שאני לא מכיר, ניסו להסתיר ממני את האלבום כחלק מקונספירציה מכוונת כלפי שאת קנה המידה שלה עוד קשה לי להעריך (תספורת קארה זה לא גברי? אני לא מבין...)

בכל אופן, דאוס חזרו אחרי 6 שנים עם Pocket Revolution ואפילו עוד לא הספקתי לשמוע יותר מכמה שירים ולראות קליפ אחד שלהם. עד כה הפרוגנוזה שלי אומרת שהם נשמעים מבוגרים מתמיד, האנרגיות והנמרצות שלהם עברו חלפו ועוד לגמרי לא ברור אם נשאר להם מה להגיד.
אם למישהו יש מה להוסיף, עכשיו זה זמן טוב. אני הולך לשמוע את הדיסק.

dEUS – 7 Days, 7 Weeks

Can't have it all...

Super cool video by Olivier Goundry for Tiga. The song is nothing to flip over though...

Tiga - You gonna want me

Tuesday, October 11, 2005

מרפקים ליונים

כבר לפני שבועיים Elbow הוציאו דיסק חדש, ואיכשהו, למרות הביקורת המפרגנות והעובדה שמדובר ביופי של דיסק, לא נרשמה התלהבות במחוזותינו וחבל. מצחיק שפעם חשבו שהם רוכבים על גל של להקות שרוצות להיות רדיוהד (אמרו את זה גם על מיוז בזמנו, לא? נו שויין...). בקיצור, בשונה מהאחרון של ה- Doves, השכנים ממנצ'סטר, שהיה בינוני ביום נדיב, נראה ש- Leaders of the free world הולך להכיר את הרמקולים שלי טוב.

Elbow - Leaders Of The Free World

Sunday, October 09, 2005

הגיג

יכול להיות, ממש לא בטוח, אבל יכול להיות שמתהווה כאן טרנד שיוכיח סופית שאנחנו כבר לא ילדים. אני מזיין לאנשים את השכל עם זה כבר שבועיים שלושה ובלחץ המערכת עכשיו זה גם עולה על הכתב. זה התחיל במינון הולך ומתגבר של רוק וגראנג' בנוף המוזיקלי, רמיקסים לפרודיג'י, גיטרות מנסרות צצות בכל פינה, הטריפ-הופ האהוב והטוב חוזר! אימצתי את מוחי הבלשי המבריק בנסיון לפענח מה קורה פה. אני רואה מסביבי ג'ינסים קרועים, כמו בסוף היסודי, משהו כמו 90'-91'. הטרנד הנוכחי הוא רטרו אייטיז, שיושב פה כבר כמה שנים ומיצה את עצמו עד תום. אני קרוב לפיתרון, חסרה רק עוד חולייה אחת בשרשרת... ובכן, שרלוק המלוק עושה זאת שוב! מה בא אחרי האייטיז? הניינטיז! וזה יכול להיות גדול! שימו לב שהרטרו תמיד יותר טוב מהמקור: האייטיז היו ימי הביניים, דה דארק אייג'ס שבין תור הזהב של לד זפלין, פינק פלויד והנדריקס לרנסאנס של נירוונה, פרל ג'אם, הסמאשינג פאמפקינז ופיית' נו מור (וכמובן מופע הארנבות של ד"ר קספר), קוונטין טרנטינו וקייט מוס. רטרו האייטיז הביא לנו הרבה מאוד דברים מעולים כמו פישרספונר וגולדפראפ, ולמרות הג'ינס עם הקרעים והטי-שירטס הוורודים, לפחות הגבות העבות נשארו בגדר טעות היסטורית. אז עכשיו זאת באמת הולכת להיות חגיגה, אפילו אם נצטרך לסבול ילדים עם חולצות פלאנל משובצות. קוונטין טרנטינו כבר חזר, קייט מוס גם כן, ונקודת הפתיחה כל כך גבוהה שאי אפשר ממש לפספס. תמיד חשבנו כמה זה היה נפלא שתקופת התיכון שלנו נפלה בדיוק על השנים הכי טובות של הניינטיז עם כל השמות שכבר הזכרתי ועוד כל כך הרבה אחרים, איזה כיף זה שהטעם המוזיקלי שלנו התהווה והתעצב בתקופה כל כך עשירה מוזיקלית. מצד שני, זה גורם לך להרגיש ממש זקן כשתקופה שכבר עברת חוזרת כרטרו...

Saturday, October 08, 2005

עוד משהו שצים לא צריכים להתעלם ממנו

את החיבה שלי לכל מה שאסיאתי אין טעם להסתיר. במוזיקה, לצערי, כמעט ואין לזה ביטוי. עד כמה שאני סובלני ופתוח אני כמעט לא נופל על דברים שבאו מהמזרח הרחוק ולא נשמעים לי כמו חלק מהפסקול של Tekken . עד שנפלתי על ה-EP החמוד הזה של Gutevolk. הוא נשמע מספיק קרוב לדברים שאני מכיר ואוהב ועדיין יש לו את הטוויסט העדין והמינורי שכל כך קוסם בכל התרבות הזאת.
מאחורי ההרכב עומדת יפנית קטנה (מפתיע) ולא ממש יפה שהוציאה כבר שני דיסקים קודמים. יכול להיות שאני נסחף פה, אבל מבחינתי המוזיקה שלה לא נופלת מ-
mum וסיגור רוס. יש לה עוד מה ללמוד מהידידים האיסלנדים ויש סיכוי לא קטן שהיא תלמד, תפנים ותראה לכולם מאיפה משתין הניגירי. אם זה עובד בהופלנדית זה יעבוד גם ביפנית. ואם לא, נעשה לה שצוג'י-גירי.

Gutevolk - Twinkle Star's Cycling Bolero
Gutevolk – Light Parade

Wednesday, October 05, 2005

כבשה שחורה

תוך כדי שיחת חג משעממת מצאתי את עצמי בוהה, באופן הזוי לחלוטין, בערוץ AXN בפרק של צוות לעניין (איזה גברים אמיתיים. לא להאמין שהם ישבו בכלא על פשע שהם לא ביצעו). פתאום, שמעתי שיר מוכר מנגן מהטלויזיה. מה זה? מרדוק שומע fאנק? B.A. לא היה מרשה לזה לקרות. סובבתי את הראש למסך וגיליתי את Rick James חמוש באפרו הכי מושקע הכי נפוח והכי אני-שם-זין-על-כולכם-ואני-אלך-עם-כבשה-על-הראש, נותן ביצוע חי של Super Freak לאסירים בבית כלא, כשאחד מהאסירים בו הואIssac Hayes . איזו פנינה. תוך כדי הכתיבה גיליתי גם שעם השנים הנפח באפרו שלו ירד בגלל תחזוקה ירודה ובימיו האחרונים הוא נראה כמו יזהר כהן. איש מגניב, קצת חבל שהוא מת.

Rick James – Super Freak

Monday, October 03, 2005

יאללה מכות 2

באופן עקרוני אני לא אוהב המלצות שליליות, אני פשוט מעדיף לאכול את החרא בעצמי. אני גם לא כל כך אוהב לתת המלצות שליליות, אבל הפעם מדובר במקרה מיוחד.
הטריילר של Ong Bak השאיר אותי קפוא וממלמל ביראת קודש "אונג באק...טוני ג'ה...". אחרי הסרט כבר לא מילמלתי כלום אלא זעקתי לשמיים "אלוהים! למה הוא לא היה יכול למות בתאונת עבודה?".
זה נכון, טוני ג'ה באמת מדהים. חוץ מהעובדה שיש לו כריזמה כמו לדובי גל. והמכות בסרט ממש מעולות, מהטובות שראיתי. כמה חבל שהם תקועות בתוך הסרט הכי משעמם, דבילי ומעיק בז'אנר שגורם ל"ספורט הדמים" של ואן דם להראות כמו יצירת מופת של פליני.
כל מה שאני מאחל לאדון ג'ה זה מפגש עם כל משטרת הגירה ביום שישי בתחנה המרכזית בת"א. זה בטח יהיה יותר מעניין מהסרט.

Saturday, October 01, 2005

בהסוואה

השם הסליזי של ג'יגולו לטיני ש-Pepe Deluxe בחרו לעצמם רק מנסה להסתיר את העובדה שהם בכלל פינלנדים (שוב מוזיקה סקנדינבית! משהו פה מסריח...). גם המוזיקה שלהם לא נושאת שום מאפיין סקנדינבי או מאפיין מובהק אחר. היא פשוט טובה.
באיחור אופנתי (כמובן), אני לא מפסיק לטחון את
Beatitude שלהם מ-2003, שהוא דיסק של פריסטייל אמיתי, כזה שעובר חופשי מסגנון לסגנון בלי להשאיר שום עקבות, ובקלות אפשר לחשוב שהוא בכלל אוסף. סוג של פסקול ממש כיפי שכל אחד ימצא בו משהו שהוא אוהב. קשה לי להסביר איך ולמה אבל כל פעם כשנגמרות ה-72 דקות שלו אני מתקשה להזכר מה היה כל כך מטריד קודם ושוקע לאוירת יום שישי בים.
איך שלא יהיה, פינים או מקסיקנים, אוסף או לא אוסף, זה חתיכת דיסק ברמה שמסיבות תמוהות שמר על פרופיל נמוך (או ששוב אני בפיגור המסורתי שלי).

Pepe Deluxe – Indifference
Pepe Deluxe – Numa