Sunday, April 30, 2006

בלרינה בשלשלאות

אורחת של כבוד במונוקרייב - הגברת פוסטראומטיק:

דממה השתררה עת כניסת החצאית לממלכת הטסטוסטרון. חשש כבד התפשט בחלל וידיים מסוקסות החלו תועות בחשיכה אחר מסיכות הגז, דרוכות לקראת האויר השונה.
אין כמו קסם הזרות. מרוחקת, מרמזת, מסתורית ובלתי צפויה.
שאיפת זרות מלוא הריאות קיבלתי ב- Kontroll. ירידה מתחת לאדמה, עיר זרה, מקבילה, דחיסות אוויר שונה המעבירה את הנשימה למצב הישרדותי, דופק מהיר ברקות, גוף דרוך עד קצות האצבעות המיוזעות קלות ללא כוונה לשחרר שליטה. לפחות לא לפני שהצלילים מכים בריצודי המסך המוטרפים ומגבשים את החוויה לטריפ אחד ארוך והכי זר-ביזאר. Neo (תרגומים ופרשנויות בשפת אימנו/דודנו סם תתקבלנה בברכה), משווים לפייסטה האפלולית פיל של סחרחרה הזויה. הוייב זרק אותי לאסוציאציה של כדור מלמלה דחוסה מעוגן בשלשלאות. משתלח למנהרה במהירות שיא, נבלם בפתאומיות ומשוגר למנהרה הבאה.
פלישה מאוחרת - הסרט יצא במעוז הגולאש ב- 2003 והבכורה הוקרנה בארץ כבר לפני קצת יותר משנה - אבל בשביל פלישות כאלה הייתי מוכנה לעשות מנוי למאדים.
כל שנותר הוא לעלות על פרוזאק ולהיעלם מעל פני האדמה...

דוגמיות ללא מרשם רופא
Uldozes
Sinfutas

Friday, April 28, 2006

אוי וייס

סוף סוף, יחד עם ה-Afterglow שבא אחרי המשחק המדהים של מכבי, מצאתי לי קצת זמן לכתוב משהו. אז כפיצוי על היעדרות ממושכת, קבלו הכרות עם אחד הדברים המופרעים, השטחיים והמגניבים שהחיים בגולה זימנו לי: Vice.
למי שלא מכיר, מדובר במגזין מודפס שמופץ בחינם ב-14 מדינות. כל גיליון מוקדש לנושא אחר ועוסק בו בצורה הכי ביזארית שאפשר. למשל, בגיליון בנושא "אימה" הם הביאו פתולוג שניתח סצנות מפתח מסרטי האימה הגדולים ביותר וקבע להפתעת כולם שהן דווקא כמעט מציאותיות (בניגוד למה שתמיד חשבתי, בנאדם יכול להסתובב כמה שעות טובות עם גרזן תקוע במצח). בכתבה בגיליון "אוכל" חלקה הכותבת את רשמיה מיחסי מין עם גזר, מלפפון וג'ינג'ר. ג'ינג'ר!! התוצאה היא נונסנס וסרקאזם שגורמים ל"בלייזר" להראות כמו "הארץ" ולפעמים גם קצת סתם רוע, כמו שאני אוהב.
ואם ברוע עסקינן, אני שמח להביא כמה דוגמאות מביקורות הדיסקים, שאני אולי לא מסכים עם חלקן, אבל הן פשוט הכי קורעות בעולם:


Supernature / Goldfrapp
“I liked Felt Mountain, I really did. I never thought they’d become background music for Loreal commercials.”

This is an exercise / Anna Oxygen
“Anna Oxygen is from Olympia, wears aerobics gear, sings like a robot, does video art, and likes dark electro… I understand all these bands trying to copy Interpol, but ripping off a lesbian new-wave performance artist? Where is the logic in that?”

Dead drunk / Terrestrial Tones
“… here’s the latest report: you suck. But mysteriously, your “music” both sucks AND blows. It’s like a fucking double action vacuum cleaner or something.”

Highest hopes / Nightwish
“What is this? The exact opposite to a cry for help?”

Film school / Film School
“It’s too… you know, film school-ish. Hey I just invented a new word! Send more cash.”

Meme / Milosh
“Who the fuck is that guy? …You see, this is actually quite good. But that “Hey ya’ll, check my Pour Homme face” cover is so crappy it makes me want to go blind.”

Nineteenninetynine / 1999
“Johan sings with the desperation and urgency of an orphan trapped in the basement of a Belgian. …it’s so intense I wish I could snort it.”

Ballad of the broken seas / Isobel Campbell & Mark Lanegan
“…her singing is the equivalent of when I had to share my bedroom with my sick grandmother and she would make those dry-mouth swallowing sounds in her sleep all night. It’s literally the sound of saliva.”

Comfort of stranger / Beth Orton
“Here’s another girl with a guitar, doing the same old “I’m just a girl with a guitar” thing. C’mon, get exciting. You’re a girl, you can play the guitar, and we’ve established that. Tell me something new for a change. Do the Chaka Chaka.”


אז זהו. אה, ויש גם לינק. ובאתר יש גם עמוד עם סטרים של מוזיקה טובה.

פינלנדיה

עכשיו, כששבדיה לא אוהבת אותנו יותר, זה הזמן להדק יחסים עם מדינות סקנדינביות אחרות.
למרות שרועי טוען שהם יבשים יותר מפריכית אורז, ומופנמים יותר מקורקי אני ממליץ בקור על פינלנד. אם לשפוט לפי התמרונים המתקדמים של כוחות הקרקע שלהם, תרגיל משותף עם חיל האויר נשמע מרתק. והכל, כמובן, אך ורק כדי לשמור על השלום.


Thursday, April 13, 2006

תוכנית הגרעין הספרדית

אם לא מכבר טענתי שונטולין זה מה שאתם צריכים שיהיה בהישג יד, מן הסתם היום הייתי אומר שתזקקו לפחות למזרק אדרנלין ישר ללב. חזרתי עכשיו מהופעה של Ojos De Brujo.
שני מתופפים, שני רקדני פלמנקו, שני נגני גיטרה, בסיסט, דיג'יי, חיפ חופיסט ואחת אלוהינו – ברכה דה אוחתק. מכשפה מודרנית. שושנה דמארי על אקסטה.
זה היה כמו לראות משחק NBA בפאסט פורוורד, או לפחות כמו לשבת לדבר עם אמא שלי יותר משעה ברצף. לא התברכתי במספיק חושים כדי לקלוט הכל. למרות שההופעה הייתה בברביקן (סוג של היכל התרבות משודרג) אף אחד לא נשאר בכסא יותר מדי זמן; אחרי השיר השלישי ברכה צעקה "זה נורררא נחחחמד שאתם יושבים, אבל אנחנו לא ממש ררררואים אותכם, אכככפת לכם לקום???" אני עם ברכה לא מתעסק. וככה ההופעה נמשכה, סאונד מושלם, קהל הכי אוהד שיש ופרפורמרים בחסד שרצים בין השורות באולם, מעלים אנשים לרקוד על הבמה ומנסים לנגן עוד ועוד ועוד שיר עד שהמארגנים זורקים אותם מהבמה. רגע לפני שזרקו אותם הם עוד הספיקו למלמל בספרדית משהו בסגנון "שמענו שהכרטיסים להופעה היו קצת יקרים אז אנחנו הולכים להופיע לייב בבריק ליין. אם לא נמאס לכם עדיין אז תבואו".
לא, לא נמאס לי. שמתי את פעמי לבריק ליין. איך שהגעתי לא יכולתי להתאפק והייתי חייב לתקוע איזה בייגל סלמון של לילה במאפיה הכי טובה במזרח העיר (כמו אבולעפיה רק של יהודים ושם גם לא משתינים בפיתות). משם המשכתי ל-café 1001. אחרי עמידה ממושכת בלפחות 3 תורים שונים ב-3 קומות שונות, תוך כדי ניצול ערמומי של הלוק הלטינו-פולני שלי והספרדית השבורה שלי, הצלחתי להכנס פנימה. מה שנגלה בפנים היה שווה את ההמתנה, ואת ההתפלשות בשלולית של אפר סיגריות וזיעה קטלאנית. הסצינה שעברה לי מול העיניים גרמה לרייב ההמוני במטריקס להראות כמו מסיבת גן עם ירון לונדון. בעמדה היו הדי'גיי של אוחוס, החיפ-חופיסט וברכה דה אוחתק ועגיליה הכבדים בכבודם. המוזיקה נעה בין דיג'וא בן זונה ספרדי-צועני-הודי ושאר ירקות, לבין ביצועים לשירים שלהם לייב וגם סתם ג'אמינג על שירים אחרים. באחד מרגעי השיא, הם ניגנו את Bulgarian Chicks של בלקן ביט בוקס כשברכה מאלתרת ברקע. בשלב הזה היה ברור איפה מתחבא הישראלי בין כל הספניוליטוס. חזרתי הביתה מותש ומעופש וברגעי דמדומים אחרונים לפני השינה, הגוף עוד המשיך לפרכס פלמנקו וזעקותיה של ברכה חלחלו לי לתוך החלומות.
אני מניח שעין בלתי מזוינת עלולה להאשים אותי בעודף התלהבות אחרי רצף הפוסטים על ההופעות האחרונות, אבל בחיי זקני הקטנטן והאווילי, כל הופעה האפילה על קודמתה. ועוד לא כתבתי על סיגור רוס (קצת קשה לי עם זה, אבל זה עוד יגיע).

Ojos De Brujo – Todos Tiende

פוסטים חדשים כנראה שלא יהיו פה בשבוע וחצי הקרובים. לעומת זאת, אפשר להזמין גם את רועי וגם אותי לגולדסטאר בפאב הקרוב לביתכם התל אביבי.

Thursday, April 06, 2006

בשכונה

הדלתות נפתחות ב-19:30 מה שאומר שב-19:15 אני מגיע ל-100 Club ומחכה. הדלתות עוד נעולות. עדיין לא הפנמתי את העניין הזה שבהופעות, כמו ברכבות, האנגלים לא ממש שוויצרים. הדבר היחיד שבטוח הוא שבחצות הטיוב הופך לדלעת. חוץ ממני, עומד זוג ומחכה במורד המדרגות. ישראלים. עולם קטן וכו'. עוד נשוב אליהם בהמשך.
המקום, שנראה כמו מתנ"ס בכרם התימנים, מתמלא לאט באנשים, ואני, במקביל, בבירה. אני לא מצליח שלא לתהות איך ולמה קורה שלהקה כמו Clearlake (אני את שלי כבר אמרתי) שמאחוריה שלושה אלבומים טובים באמת, מופיעה במקום שהייתי מצפה לראות בו את סטלוס ואורן חן במקום באיזה מקום ראוי, לפחות שפרדס בוש או משהו. ומצד שני יש משהו חמוד בזה שהכל קטן, חורק ואתה שותה את הבירה שלך יחד עם הלהקה שעומדת לידך בלי שתזהה את הנפשות הפועלות.
נתחיל מהסוף. כשקלירלייק עלו הייתה לי תחושה שאני בהופעת קאברים - הסאונד היה מחורבן והווליום מכאיב (יומיים לא שמעתי באוזן ימין, בלאט), מה שלא השאיר זכר לקול הסמי-מיוסר של ג'ייסון פג (שהתחפש לקורט קוביין. לפני השוט-גאן). טוב, פוגרום זה פוגרום. אני איש של פוגרומים. לא נהניתי מהופעה קטנה ומרימה כזאת מאז שראיתי את Therapy ברוקסן לפני...אלוהים. עכשיו קלטתי. 14 שנים. צ'ק פליז!!!
בלי קשר לתגליות הכרונולוגיות מהשורה למעלה, אני רוצה לחזור אחורה בזמן לתחילת ההופעה, שם התחבאו Ralfe Band, שהוציאו אלבום ראשון לא מזמן. חמודים אלה. הזכירו לי קצת את הדצמבריסטס – פולק נעים כזה, מלא ואלס עם מטילדות, הרבה אקורדיון, פעמונים ואפילו שירים סיפוריים (אני חסיד נלהב של הז'אנר, כך מסתבר). הספקתי כבר לשמוע את כל האלבום כמה פעמים והוא בכלל בכלל לא רע. בכלל לא. טוב נו, הוא ממש לעניין. באתר שלהם יש כמה שירים ואיזה קליפ חמוד. וכמובן, חלל עמוק. נסתפק בזה.
ועכשיו נחזור לישראליטוס. כולנו כבר לא ילדים (אני חושב שהנקודה הובהרה) ולכן נתנו אחד לשני את הדיסטנס הראוי. ובכל זאת, רבאק, זה לא דרום אמריקה פה, אנחנו מדברים על קלירלייק בחור תחת. אז דיברנו קצת. בסוף, גם אם תנסה לברוח מזה, הכל שכונה. לא תאמינו מי אלה היו. האיש בעל 1000 הפרצופים בעצמו (לא. לא זאב רווח) בועז פדידה. וזוגתו ג'. מותק של אנשים.
אדון וגברת פדידה, לחזור במאי? הקיץ בפתח ויש מלא הופעות - הוט צ'יפ, זירו 7, הדצמבריסטס, מתיסיהו, דה ארליז – וזה סתם בשליפה מהמותן. לא חבל?

תוספת מאוחרת: קצת ויז'ואל מההופעה (נתרם באדיבות משפחת פדידה, שלא יוצאת מהבית להופעה בלי מצלמה)

Monday, April 03, 2006

ופרצת

צ'אנל 4 הבריטי, הערוץ שאחראי לסדרת המופת The IT Crowd (שנגדעה בדמי ימיה ואולי עוד תשוב ביום מן הימים או לפחות תצא בגרסת די.וי.די ואם לא זה יהיה ממש חבל) השיק באתר שלו חתיכת פרויקט בן זונה של unsigned bands, מקוטלגות לפי א'-ב', ז'אנרים, תתי ז'אנרים, תספורות וריח בבית שחי. בגלל שמדובר בלהקות שעוד לא חתמו יש הרבה מפ3ים להוריד ובכלל אני יכול להתפטר, לשבת בבית בתחתונים כמה חודשים ולחפש את הדבר הבא.
קצת חבל לי לשבת בבית, עכשיו שהאביב הגיע, אז אם למישהו יש הרבה זמן, סבלנות וחוש ריח של ויימראנר, הנה הלינק.

(עטר, זה נשמע לי תפור עליך כמו רוטווילר לילדה בת 4. בהצלחה.)