III אינטגרציה

הגיע הזמן לחוקן קצר שישחרר מעט שאריות מוזיקליות. רובן היו צריכות למצוא את מקומן כאן מזמן אבל פעילות עיכול של אלבומים משמעותיים יותר דחק אותן לדפנות האוזניים שלי. נראה שהן מסרבות להרפות, מי אני שאעמוד בדרכן?

The Blessing :: רגע לפני האלבום החדש של פורטיסהד, המתופף והבסיסט שלהם יחד חוברים לחצוצרן וסקסופוניסט ומוציאים את All Is Yes. אלבום ג'אז-לא-ג'אז אינסטרומטלי, גדוש במוזיקה מלאת אוירה, אינטלגנטית ומסעירה בעת ובעונה אחת. אחד מהדברים הטובים שיצא מבריסטול לאחרונה.

The Blessing – Another Brother's Brother
The Blessing – Suki's Suzuki

Kotki Dwa :: אם זכרוני אינו מטעה אותי, הגעתי אליהם דרך המלצה מ-Last.fm, רק שאין לי מושג למה האזנתי שהוביל אותי אליהם. מילא. כשגיליתי שמשמעות השם שלהם הוא "שני חתולים" בפולנית, כבר הייתי שבוי. אחרי שהקשבתי להם מעט, לא נרשמה התעלפות רבתי, אבל משהו בהם הרגיש בוגר ונכון, בפרט הוייבס המיוסרים של הסולן שעוררו בי געגועים לאדמ. מסוג הלהקות שגם אם עד עכשיו היו אנונימיות לחלוטין, עוד יש סיכוי שיפתיעו באלבום מופתי ביום בהיר אחד, אם אי פעם יתמזל מזלם ויקלעו ליום שכזה באי הסגרירי.
אפרופו אדמ, במאי יוצא האלבום השלישי שלו שיהיה כולו קאברים לשירים בין השנים 1991-2001, שנות ההתבגרות שלו. נשמע מעניין.

Kotki Dwa – Idiot
Kotki Dwa – Bleach Light

Youthmovies :: אמנם מדובר בחריגה של ממש מהטעם הנוכחי שלי, אבל יש סיבה טובה. רצועה אחת מאלבום הבכורה שלהם שיוצא בקרוב התגלתה כמשהו מאוד מרתק; קצת יותר מ-8 דקות של פוסט-רוק עם גיטרות מנסרות ומהדהדות, סולן עם קול Pאנקי, מקצבים משתנים ואחד השילובים הכי טובים של חצוצרה ורוק ששמעתי בכלל. תקשיבו לשיר הזה מתחילתו ועד סופו, לפחות שלוש פעמים, אחרי אוכל. אני לא פוסל את האפשרות ששאר הרצועות באלבום יהיו ערימה של גללים, אבל שווה לנסות.

Youthmovies – Soandso and Soandso

Santogold :: אם רק תעיזו להגיד לאפרו-אמריקאית הברוקלינאית הזאת בפנים שהיא סתם עוד חיקוי ל-M.I.A, אל תופתעו אם השיחה הבאה שלכם תהיה עם רופא במחלקה נוירולוגית שמסביר לכם שתאלצו לבלות את שארית חייכם בכסא גלגלים. קצת יותר מיינסטרימית? אולי, אבל גם הרבה יותר מגוונת מלאה בהשפעות רחבות של פאנק-רוק, אלקטרו ושאר תערובות שמדגדגות בכפות הרגליים.

Santogold – You'll Find A Way

The Heavy :: אם כבר בניגרוז עסקינן, נזכרתי שעוד לא כתבתי מילה על האלבום האדיר שלהם שיצא בסוף שנה שעברה. אלבום שכל רצועה בו נגזרה בדייקנות לחליפה סגולה במידותיו של A Pimp Named Slickback (גיבור חדש שלי). קצת כמו Gnarles Barkley עם בלוזיות של לד זפלין וסקסיות של שורת קוק שנמתחת מהטבור ועד לשקע בצוואר של הזונה שלך (עם הקוראים הרגישים הסליחה, אבל הפוסט הזה התחיל בחוקן כך שסביר שיסתיים בין שדייה של יצאנית).

The Heavy – That Kind of Man
The Heavy - Colleen