וגר רד-נק עם ספידי

פוסט אורח של גב' פליקס, שזוכה להנות מכל הכרטיסים שאני משאיר אחרי כשאני נקרא להופעות של מונוקרייב בארץ.

בעוד העולם כולו רועש וגועש ומתמוטט בבורסה לקראת/בעקבות הבחירות הממשמשות בארה"ב, אי שם בדרום החם, במקום בו הסטייק נצלה בעצלתיים, הבירה נגמעת מפחיות ענק וגמר הסופרבול הוא יום הדין, להקה אחת ממשיכה בשלה.
אמנם חברי קלקסיקו כבר לא נערים, אבל הלהקה, בניגוד לסאונד המקצועי והתחושה שהם פה כבר ממזמן, התחילו את הקריירה רק לפני כעשר שנים. מצד שנים עשר שנים זה פז"ם מאוד מכובד בימים טרופים אלו בהם להקות קמות ועולות כמו פטריות אחרי המצעד השנתי.
היה לי הכבוד לראות אותם פעמיים. ועובדה זו התגלתה כמשמעותית במיוחד. אם רק היו לי המשאבים (כזכור, הבורסה נופלת לנו על הראש) אזי הייתי מעתה והלאה הולכת לראות כל הופעה פעמיים. כי רושם ראשוני יכול להטעות. לשני הכיוונים.
הפעם הראשונה שלי עם קלקסיקו היתה שמיימית. הם היו שם בשבילי כמו שאני הייתי שם בשבילם. הפורמט האינטימי במקום הקסום פאבלה שיק עשה את שלו - הכל היה פשוט כמו שצריך. מדויק ומרגש עד קצות השערות. ואם נוסיף צ'ופר על תענוג, כל זה הוענק לי על מגש של כסף, חינם אין כסף, הודות לבעליו של בלוג זה.
הפעם השניה שלי עם קלקסיקו, איך לא, היתה אחרת. מאחר ושחר נאלץ להתפנות לעניינים חשובים יותר כמו קידום הופעת הבכורה הראשונה שהופקה בידי מונוקרייב, התלוויתי הפעם לשני חברים שלא ידעו קלקסיקו מיהם אבל היו מוכנים לצאת להרפתקה. הייתי משוכנעת שהנה אני מביאה בשורה בעירי ומפיצה טוב בעולם. הייתי שם קודם, ראיתי כי טובה הארץ וקראתי לקרובי להתקרב ולטעום. ההופעה היתה הפעם בפורום. מקום הרבה יותר רישמי להופעות, מה שאומר גם הרבה יותר אנשים. האם קלקסיקו לא ינגנו רק בשבילי? היתמוסס לו הקסם האינטימי? מיד משהתקרבנו למקום ניתן היה להבחין שהאנשים שהתקבצו ובאו עשויים מחומר אחר. לא אותו מקבץ שכיח של אנשים שנצפה לראות בהופעות. לא היו שם פרחות מעצבנות א-לה-אייטיז לבושות בצבעי מלחמה שבאופנה. לא נראו באופק גבגברים עם ג'ינס מתחת לגובה פני הים והברך. אף לא חבורות שכבר הגיעו שיכורים ומתוחזקים כימיקלית מבעוד מועד "כדי להכנס למצב רוח". הקהל שנצפה בכניסה הורכב רק מאנשים שבאו בכוונה כנה להנות ממוזיקה. לחוות חוויה. ידעתי שיהיה לי טוב. נכנסתי לי בעליצות פנימה. היתה לי זו הפעם הראשונה בפורום. אפילו שהמקום במרחק צעידה קלה ממשכני, עוד לא פקדתי אותו. במונחים של לונדון הפורום איננו מרגש במיוחד בעיצובו או בסאונדו, אבל יש במקום חמימות מזמינה שכזו. ואולי זו רק הייתי אני.
החימום, בניגוד לכל הוייבז החיוביים, לא עשה את שלו. להקה תמהונית פתחה ונעלמה שלא היתה והוחלפה באחת בלהקה שמתמקצעת במחזור כל מה שקיים כרגע בסצינה בלי שום טעם (כולל התלבושות והשימוש ב"כלי נגינה מיוחדים שעושים רושם שאנחנו אומנים מוזיקליים ולא סתם רוקרים"). זה לא עשה לנו את זה וגם לא לאחרים. בלית ברירה גלשה שיחתינו לבחירות באמריקה. בלית ברירה נוספת (כי יש גבול לכל תעלול) החלטנו פשוט לגמוע בשתיקה את הבירה ולהמתין בסבלנות.
האורות התעמעמו, וידאו ארט המציג נסיעה במכונית מנקודת מבטו של הנהג לאורך אחד מרחובות הענק של אמריקה הכניס אותנו לאוירה. קלקסיקו עומדים לקחת אותנו לטיול בעולמם. כאילו הזמינו אותנו לנסיעה חד פעמית בנבכי המוזיקה וההשראה.
אל ארבעת חברי הלהקה שראיתי לפני כחודש(ארבעה אמריקאים העונים בחזותם לכל סטראוטיפ דרומי, ולא ניתן לנחש מי ומה הם יכולים לעשות אם רק יתנו להם גיטרה או מסרק לנגן עליהם) הצטרפו שניים. ספידי גונזלס ואחיו והצעיר. זה יכול היה להתפרש כנסיון טיפשי לכונן דו קיום בין מדינות או להראות שאפשר גם אחרת. רד-נקס מימין ומקסיקנים משמאל. כמעט יכולתי להריח טאקו באויר. אבל קלקסיקו, בכנותם ואהבתם למוזיקה באשר היא, דילגו בקלילות מעל מלכודת הקלישאה והראו לנו שאפשר לשלב קאנטרי עם מקסיקני עם מערבונים עם רוק עם קלסיקה, וכל זה בלי טיפת שמאלץ. זה לא מאולץ, זה הם.
שיר אחרי שיר הם סחפו אותנו עמוק את תוך המסע. כמעט ללא התערבות בנעשה בעולם כעת והתרכזות מוחלטת בדבר שלשמו התכנסנו. רק הוידאו ארט מאחור רמז מידי פעם שהם יודעים טוב טוב איפה הם חיים.
קלקסיקו שבפורום לא היו קלקסיקו של הפאבלה. אבל הם הוכיחו משהו חשוב מאוד - שהם יודעים להתמודד עם סוגי חלל שונים, עם מתחים ואנשים, והמוזיקה שלהם מרחפת מעל כמו קסם. ההתרגשות הכנה שלהם שובה את הלב. בכל הופעה. על כל במה.

Calexico and Iron & Wine - Wild Horses :: Rolling Stones cover

אקספרס של תיקוני חצות

העובדה שאני תירוץ עלוב ליהודי, לא אומרת שבחצות היום אני לא מרגיש אשם. אמנם, לא על חורבן בית המקדש אבל עדיין רגשות אשמה. אני מתחיל לחשוב שהמקור לרגשות היא כל המוזיקה הזאת, שאולי במקרה מישהו אי שם יפספס אם אני לא אספר עליה. מעורר רחמים, אני יודע, ובכל זאת, הנה כמה צעדים קטנים בדרך לגאולה:

Kidkanevil הוא החלק שאחראי על הביטים ב-Stateless, שכבר נאמר עליהם דיו על גבי דפיו המצהיבים של מונוקרייב. לפני ואחרי סטייטלס (וגם מצדדיהם), הוא אומן בזכות עצמו שממקסס, מסמפל, מנער (לא מערבב!), משחלץ ושאר הדברים שהנוער של היום (ואתמול ושלשום) עושים. אלבום הבכורה שלו, Problems & Solutions, מלא בכל טוב ומוצף בגרוב, צ'יל ג'אז וfאנק. קצת כמו דיג'יי שאדו רק בלי הפוזה של לבן-בחוץ-שחור-בפנים, והרבה, הרבה יותר כיף.
בפעם האחרונה ראיתי אותו מחמם את Bonobo. אם הוא היה לבד על הבמה אני חושש שזה היה עלול להיות מעט משעמם אבל בשביל זה יש חברים – Truthspeaker, ה-MC הכי כריזמטי שיגרום גם לשונא ההיפ הופ הכי גדול לקפוץ כמו פיצה, Yarah Bravo, היפהופיסטית מולטית דחוסה, ואחרונה חלילנית צד שינקה גרוב מבקבוק כתינוקת. זה היה כל כך טוב, שכשנגמרה ההופעה חשבתי לעצמי עד כמה בונובו יצטרכו להתאמץ בשביל להתעלות על מה שהיה שם. בונובו, דרך אגב, התאמצו והשאירו אותו הרחק מאחור בהופעה וירטואוזית שהראתה לעולם ש"ג'אז" היא לא מילה גסה (כוס כן).
הנה מה שחלילנית, גמדה קופצנית ודיג'יי אחד מוכשר יכולים לעשות ל"דבקה רפיח", קטע שכולכם מכירים (בגרסה של יהודית רביץ או זאת של עופרה חזה, תלוי מי אתם).

Kidkanevil - F.I.R.E. (Feat. Yarah Bravo)

בז'אנר אחר לחלוטין, אבל עם גרוב משל עצמם, Grand National הוציאו את A Drink & A Quick Decision. הסאונד האלקטרו פופי והסקסיות נשארו. גם ההשפעות הניו אורדריות בואכה פוליס עדיין שם. אבל משהו באלבום לא מושלם; השירים איבדו מהקליטות האבסולוטית שאפיינה את האלבום הראשון כל כך והם נשמעים מפוזרים מדי. אבל אם לא היה שם משהו ראוי בכל זאת, לא הייתי טורח להפרות לכם פה את השכל מלכתחילה.

Grand National – By the Time I Get Home There Won't Be Much of a Place For Me
Grand National – Cut by the Brakes

Calexico היא אחת מהלהקות האלו שהיחס שלי אליהן לא לגמרי ברור. יש אלבומים שלהם שאני נוצר בכל מאודי וכאלה שהעפתי לכל הרוחות. עדיין לא פיצחתי את החוקיות של מתי יוצא איזה אלבום ומה המקור של הדו קוטביות שלי כלפיהם, אבל אני משוכנע שזה מתועד איפשהו ברשימה האינסופית של "דברים שאני אומר שיום אחד אני אעשה אבל אין שום סיכוי שאני אגיע אליהם אפילו אם אני אהיה מגובס בבי"ח ויהיה לי את כל הזמן שבעולם". החשוב הוא ש-Tool Box, האלבום החדש שלהם שהוקלט תוך כדי מסע הופעות, שייך למחנה הראשון. אלבום אינסטרומנטלי, עדין ויפהפה שנשמע כמו פסקול למערבון שאף פעם לא צולם. אינסטנט קלאסיקה במחוזות ביתי, ואלבום הלילה המועדף בחודש האחרון וסביר שגם הבאים.

Calexico – Above the Branch