ואוו, משוגע, הפתעת אותי

כבר אמרתי כמה אני אוהב את חוזה גונזלס? חייב להודות שלא ראיתי את הקינקי הזה בא מכיוונו.

ממשמש ובא

אני מנסה לכתוב באופן יותר תכוף, בחיי, אבל זה פשוט לא קורה. אני מוכן להשבע שמאז ששעון הקיץ החל, מישהו שיחק עם מספר שעות היממה. 24 שעות הספיקו להרבה יותר בעבר. רשימת ההופעות שאני מחמיץ ארוכה בפעם הראשונה מרשימת ההופעות שאותן אני פוקד. המסקנה הבלתי נמנעת היא שאני מתקרב אל קיצי, באופן מוחשי ושאינו ניתן להכחשה. הייתי מצפה להרגיש דחף אדיר להספיק יותר ויותר דברים רגע לפני שהכל מסתיים אבל אני מוצף בתחושת לאות נעימה שגורמת לי לשבת ולהתבונן בנעשה מולי ביתר תשומת לב ולהנות מהפרטים הקטנים, אלה שחומקים מעיני כשאני רץ מהר מדי, רחוק מדי. אולי כדאי שאמכור את הזכויות לסרט על ימי האחרונים ל-Kim Ki Duk.

ברגעים שעוד נותרים, אחרי סינון קפדני, אני עוד דואג ללכת להופעות. את Junip, לדוגמא, הספקתי לראות פעמיים בחודשיים האחרונים. הרומן שלי עם חוזה גונזלס הפך כבר מזמן לאישי ולא רק מוזיקלי, אבל אם נשים את העובדה הזאת בצד, כל מה שאני שומע מג'וניפ פשוט יפהפה לפחות כמו חוזה לבדו אם לא יותר. בפעם הראשונה עם להקה מלאה על הבמה - גיטרה נוספת, קלידים, מתופף ופרקשיוניסט - המוזיקה של ג'וניפ נשמעת כמו מפגש קל בין חוזה גונזלס (כמה מפתיע) לרגעים הפסיכדלים של The Doors. אם האי.פי ששיחררו חינם לא השאיר אותכם מסוחררים כנערה מאוהבת אל מול יומן שנתי של איגי דיין, הנה הסינגל מהאלבום שיגיע בעוד כשבועיים. נראה אותכם עכשיו.

Junip – Always

את הזמן בו חוזה היה עסוק בלכוון את הגיטרה שלו מילא Marques Toliver. כשהוא עלה לבמה הייתי משוכנע שמדובר באותו כושון מהקליפ הזה של מדונה אבל אז נזכרתי שעברו יותר מ-20 שנים מאז. אולי הוא הבן שלו? קשה לומר (אבל מיד אחשוף תגלית מרעישה). מיד אחרי שהתיישב שלף כינור והתחיל ללהג מעט במתיקות השמורה לשיכורים קלות. לחייו בוודאי היו סמוקות אבל על אף הספוט הענק שהיה מכוון על ראשו, קשה היה לומר. כשפתח את פיו והתחיל לנגן ולשיר שני דברים מדהימים קרו, הראשון הוא שהייתה זאת הפעם הראשונה בה ראיתי מישהו עם יותר שיניים ממני*. הדבר השני היה שהקול שלו גרם לכל שערות העורף שלי (לא סקסי, אני יודע) לסמור. המרקיז תפס אותי לחלוטין לא מוכן. דקה אל תוך השיר הראשון הבנתי בדיוק מי הם הוריו של הבחור המוכשר. עדין לא וידאתי את זה אבל אני מוכן לשים את הוני שמר טוליבר הצעיר הוא בנם הממזר של אנדרו בירד וביונסה.
בדרכי החוצה קניתי ממנו אי.פי. של שלושה שירים עטוף במה שנראה כמו נייר A4 מקופל ברישול, מוכתם בשמו של המרקיז. אכן, השירים המוקלטים נשמעו פחות סוחפים מהביצוע החי. אבל לשמחתכם הרבה, יש את זה (וגם עוד ביצועים חיים וראיון פה):



Marques Toliver – White Sails

תמיד רציתי לכתוב על שני הגונזלסים, חוזה וצ'ילי, באותו הפוסט וסוף סוף, התרחש ליקוי החמה המוזיקלי הזה והשניים משחררים איש את אלבומו בזמנים קרובים. אז כמו חוזה, גם Chilly Gonzales קרוב לליבי והוא אחד האנשים שתמיד אגיד כן לעוד הופעה שלו כי לעולם לא יהיו שתיים זהות. האלבום החדש שלו, Ivory Tower, פחות צפוי אפילו מקודמו, וממחיש את העובדה שאי אפשר לנחש מה יעלה במוחו של גאון. פופ-ראפ-אלקטרו-דאנס-אירוניה-פסנתרים, הכל שם וזה לא גרוע אף לא לרגע קט.
את המוזיקה של גונזלס מומלץ, כאמור, לשמוע בהופעה חיה בשביל להבין את המימד האנושי של האיש המחונן והפוסט-פוסט-פוסט-ציני עד שכבר אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה בדיחה. ואם לא הופעה חיה, אז לצפות בפרצוף שלו בזמן שהמוזיקה מתנגנת. ואם גם זה לא אפשרי, לפחות הטו אוזן למילים בשירים שלו.
הנה לדוגמא הקליפ המבריק ל-I Am Europe, מהטקסטים היותר מצחיקים שאי פעם שמעתי. ואם זה ערב לחיכם, הנה קטע מ-How I wrote, הסדרה של הגרדיאן שמביאה אמן שמספר את הסיפור מאחורי שיר ומבצע אותו (שוב חיקוי של "סיפורים במונו", המחלקה המשפטית של מונוקרייב חוגגת).



Chilly Gonzales – Never Stop


* למעט ז'אק ברל, מיק ג'אגר וסטיבן טיילר.

שחר של יום חדש

בוודאי שמתם לב שאחרי כמעט 3 שנים, מונוקרייב נעלם לשבוע בו עבר תחת ידיו של מנתח פלסטי מוכשר שהפך אותו לסקסי במיוחד. אבל למען האמת, אלה החדשות הקטנות ביותר שיש לנו לספר לכם. החדשות המסעירות באמת הן שמונוקרייב הוא לא עוד רק בלוג. מונוקרייב היא גם חברת הפקות מוזיקלית ששמה לעצמה למטרה להביא אומני אינדי להופעות בארץ מחד, ולסייע ליוצרים ישראליים להפיץ את המוזיקה שלהם בחו"ל מאידך.

אנחנו רוצים להיות שונים משאר חברות ההפקה בארץ.

באיזה אופן? אם נאמר שחשוב לנו לשמוע מה יש לכם לומר, כנראה נשמע כמו תיבת פניות בקופת חולים ולכן ננסח את זה מחדש – הקשר ביננו לבינכם הוא מה שיגדיר את הפעילות שלנו. אנחנו רוצים להביא לכם את האומנים שאתם רוצים לראות במחירים שאתם יכולים להרשות לעצמכם. בשביל לדעת את זה השקנו מערכת הצבעות (בשיתוף עם "בוא יא מניאק" הנפלאים) שתאפשר לכם לספר לנו ישירות. ויש מי שגם יעשה הכל כדי לגרום לזה לקרות.
השאיפה שלנו היא להביא את האומנים העדכניים יותר, ולקדם גם את הלהקות הקטנות והאיזוטריות יותר. אנו רוצים לגרום לישראל להרגיש שייכת יותר לסצינה העולמית ולהכלל בסיבוב ההופעות של כל להקה שחורשת את אירופה. למען האמת, יש הרבה סיבות למה זה צריך ויכול לקרות. עד עכשיו, התרגשנו לגלות כמה אומנים רוצים לבוא לארץ (אם רק הייתם יודעים עם כמה אומנים דיברנו אישית אחרי הופעות והיו מאושרים לגלות שיש להם קהל מעריצים בישראל...). אנחנו מאמינים שהרוב תלוי בקהל – רק אם תגיעו להופעות יהיה אפשר לקיים אותן.

אז מה עוד נעשה? ננסה לצמצם את הדברים שמציקים לכם כשמדובר בהופעות: שמועות על הגעת אומן, מחירי כרטיסים מופרזים, מחיר הכרטיס שנחשף במועד מאוחר מפרסום ההופעה, הנחות ומבצעים שמפורסמים רק סמוך להופעה וכו'. ההופעות שלנו לא יפורסמו לפני שהאומן אישר את הגעתו. מחיר הכרטיס, אותו נשתדל לשמור שפוי לחלוטין, יפורסם יחד עם מועד ההופעה ומיקומה וכך גם כל המבצעים וההנחות הנלוות. פשוט, לא? אנחנו מקווים שכל זה יעזור לכם לרכוש כרטיסים מראש ולעזור לנו להמנע מביטולים בשל הענות נמוכה (צמד המילים השנוא עלינו).
אם אתם יכולים לחשוב על כל דבר אחר שנראה לכם רלוונטי, תמיד נשמח לשמוע מכם. זה כל הרעיון.

למה לעשות את כל זה? שליחות, יותר מכל סיבה אחרת (שהרי שני שלישים מאיתנו לא חיים בארץ בשביל להנות מההופעות שנביא), אהבה אמיתית וכנה למוזיקה והרצון לחלוק אותה עם אנשים אחרים שחולקים את אותה התחושה.

רצינו להיות אלו שמביאים לכם את החדשות, אבל עיתונאים זריזים חשפו את הידיעה מוקדם מהצפוי. אז הנה הבשורות, הפעם במילים שלנו: ההופעה הראשונה שלנו עבורכם תהיה של חוזה גונזלס בבארבי תל אביב, יום שבת ה-11 לאוקטובר. מחיר כרטיס: 150 ש"ח במכירה מוקדמת, 170 ש"ח בערב המופע.

חשוב לציין שמונוקרייב הבלוג ממשיך לפעול כבלוג מוזיקה לכל דבר. אנחנו אוהבים אותו כמו שהוא. מקווה שצלחתם עד פה, היה הרבה מה לחלוק. מקווים לראות אותכם בהופעה הקרובה (וגם זאת שאחריה). בינתיים, רוצו להצביע.

תמיכה טכנית

אני זקוק לעזרה פה – יכול להיות שאין ברשת האינסופית הזאת מקום אחד שמציע לי שירות פשוט כמו לבשר לי מתי אומן שאני אוהב מוציא אלבום חדש? אין לי עניין במרדף אחרי אלבומים חדשים או להיות הראשון שמבשר על גילוי אחד שכזה, כל מה שאני רוצה הוא סך הכל להיות לעקוב אחרי הקריירות של כמה הרכבים ועוד כמה זמרים כדי להמנע מתגליות מאוחרות (כמו, לדוגמא התגלית האחרונה ש-Mugison הוציא אלבום חדש לפני שנה).
אז יש מיי ספייס ובלוגים ומיילינג ליסטס ו-RSS ואון ליין רדיו שמנחש איזה מוזיקה אני אוהב אם אני קורא את בוקבסקי ונועל סטילטו אדומות. ויש הופעות (אם מישהו חוזר להופיע פתאום אני יודע שהוא משחרר אלבום חדש בקרוב, מאוד מתוחכם). ויש גם את זה, אבל זה קרוב בקושי למה שאני מחפש. בבקשה, תגידו לי שאני אדיוט, ניאנדרתל, חי בעבר וכבר מישהו המציא את זה. פאק איט, מצידי קחו את הרעיון ותהפכו לעשירים בזכותו, אני לא אדרוש תמלוגים, רק תנו לי את זה.
אז הנה התרומה הצנועה שלי למען עולם שלם יותר; Turin Brakes מוציאים אלבום חדש בסוף ספטמבר, Dark on Fire, שכולי תקווה שימחה את זכר האלבום האחרון והמיותר שלהם. הסינגל הראשון ממנו מבשר טובות באופן מפתיע. בעוונותי, נקלעתי לפני שבועיים להופעה לא רשמית לחימום הקנה שלהם ואני חייב להודות שהיה תענוג לראות אותם, מזדקנים לאיטם (אולי גידל כרס מרשימה וגייל הצמיח קרחת מפתיעה) ועדיין מצליחים לבצע את השירים מהאלבום הראשון כאילו הוא זה שיוצא למדפים בקרוב ולא הרביעי.

Turin Brakes – Dark on Fire

חוץ מהם, גיליתי באיחור אופנתי שהמחבל הלטינו-שוודי הרגיש, גם הוא, מוציא אלבום חדש בספטמבר. בהחלט הגיע הזמן לעוד קצת ממנו.

Jose Gonzalez – Killing for Love
Jose Gonzalez – Down the Line

ואסיים במלך הקופים שאם לשפוט על פי הפרסום הרשמי, The World Is Yours עומד להיות האלבום הטוב ביותר שלו עד היום. בדרך כלל שסופרלטיבים כאלה מתחילים לעוף מצד האומן, אני מתכונן לגרוע ביותר. האדון בראון מתעקש להיות אומן עם אג'נדה פוליטית ילדותית ואני חושש שזה מתחיל לעייף. הוידאו לסינגל הראשון (יחד עם שינייד אוקונור) ישודר היום בחצות. עד אז, הנה טעימה ממנו.

Ian Brown – Illegal Attacks