Wednesday, September 12, 2007

להרגיש בבית

כבר חודשיים שאני לא מצליח להתרכז בשום דבר יותר מעשר דקות. אני מנסה בכל כוחי לשרת את הנביא הגדול ששכר אותי, אבל כושל יום אחר יום. אולי אני צריך ריטלין. נראה שהכל התחיל כשעברתי לעבוד מהבית. אוסף הפיתויים גדול מדי – דיסקים, מפ3ים, מוזיקה באינטרנט וכמובן – כביסה (פורנו? למה חשבתם שאני אכתוב פורנו?). אולי זאת סוג של מנת יתר של מוזיקה. עודף דברים טובים ללא הגבלה. כמו במטריקס, כשהכל טוב מדי, אני מאבד עשתונות. המנגנון שהופך מוזיקה למילים כבה. ערימות של מוזיקה, תערובת עשירה של רגשות ואף לא שורה אחת שכותבת את עצמה. כל פוסט הופך למאבק ועד שכבר משתרבבות להן כמה מילים, אני כבר לא זוכר מה רציתי לומר. ואז חם לי, ואני רעב, ואני בדיוק חייב לתלות את התמונה הזאת שכבר עומדת פה חודשיים, וכבר מזמן רציתי לזרוק את הנעליים האלה ו...שוב איבדתי את חוט המחשבה. מה רציתי לומר, לעזאזל?
כן,
Sigur Ros. החברים האיסלנדים מוציאים בנובמבר את Heima (בית באיסלנדית), סרט שמתעד מסע הופעות לא רשמי, שעשו כשחזרו הביתה לאיסלנד מסיבוב הופעות עולמי מפרך. המיקומים של ההופעות היו במיטב המסורת האיסלנדית האיזוטרית – מפעל דגים נטוש, מחנה מחאה בקרבת סכר שנוי במחלוקת וכו'. למה לראות סרט על מסע הופעות שלהם? קודם כל, הטריילר הוא אחד הדברים הכי יפים שראיתי. קשה לומר אם המוזיקה שלהם משלימה את הנופים או להפך, אבל יחד הם הופכים ליופי אינסופי. מעבר לכך, מתוך הערכה עצומה להרכב היחיד שגרם לי להזיל יותר מדמעה בהופעה (ולא להיות מסוגל לכתוב עליה עד עצם היום הזה). הבשורות הטובות לא פחות הן שיחד עם הסרט יוצא Hvarf/Heim, אלבום אוסף כפול עם קטעים חדשים וגרסאות אקוסטיות לקטעים מאלבומים קודמים.
חוץ מהם, עוד יש עוד כל כך הרבה דברים שמחכים ל...שיט! אני חייב להשקות את העציצים. ולהוציא את הזבל. ולקנות תפוחים. ודבש.

Sigur Ros - Fonklagi / The Funk Song (Live In Reykjavik 1998)
Sigur Ros - Rokklagi / The Rock Song (Live In Reykjavik 1999)

6 comments:

atar said...

Shana Tova & Hag Sameach
Dear MonoCravim..

frankzaatar said...

שנה טובה!
שתהיה מלאה בהרבה סרטים טובים על מוסיקה. הסרט של דאפט פרנק היה... אהמ. מעניין.

barhash said...

שנה טובה
אחלה מוסיקה האיסלנדים האלו

rachel said...

וואי ראיתי את הטריילר ממש יפה
איך בא לי איסלנד !!
כיף לך זה הרבה יותר קרוב אלייך מאשר אליי

Yael said...

שון טיפשון!את הדמעות שלך מסיגור רוס תשפוך לעציצים, בבקשה

Gily said...

שחרק'ה...

ליבי עימך. מוכר לי מדי.
יש כאלו מאיתנו שנולדו עם פחות מדי משמעת עצמית ונטייה לקליטת כל גירוי מהסביבה.
לא יכול להיות שלא ידעת שאתה כזה :)

אין ברירה- גרור את עצמך לבית קפה או ספרייה שקטים מדי בוקר. רק לא בבית.
לפני שתתחיל לשנוא חופש בגלל שתאבד את הגבול בין חופש לעבודה, ומוזיקה כי... טוב- אותה כנראה לא תשנא.
אפילו אם היא תשרוף לך הרבה מאוד שעות עבודה.