Monday, November 17, 2008

בחירתו של שוחי

בזמן האחרון שואלים אותי שוב ושוב (ג'יזס, יצאה לי משפט פתיחה של ג.יפית) אם הפסקתי ללכת להופעות. אז רק למען הסר ספק, העובדה שאני לא כותב על הופעות לא אומרת שאני לא פוקד אותן באופן דו שבועי. פשוט נגמרו לי המילים. הנה משל קטן – הניחו לרגע שאתם גבר ישראלי סטריאוטיפי שבאופן חריג במיוחד, שפר עליו מזלו והוא משגל על בסיס יומי דוגמנית של ויקטוריה סיקרט. כמובן שתרוץ לספר לחבר'ה. אבל כמה אפשר לרוץ ולספר לחבר'ה? כל יום? פעם בשבוע? תזכורת חודשית? באיזשהו שלב אתה גם אתה וגם החבר'ה מאבדים עניין. אז פה ושם, אם פתאום היא מצרפת חברה (או חבר, שלא תגידו שאני לא פתוח) יש לך סיבה להרים טלפון לחבר'ה ולחלוק, וזהו.
ועכשיו בעוד שכולכם מזילים ריר כשבדמיונכם דוגמניות שופעות מקפצות מעלה ומטה על קינג סייז בד, זה הזמן הטוב ביותר לחלוק משהו. לא ביקורת הופעה אלא תהייה קוסמית שמעניינת אותי – איך אתם בוחרים את ההופעות שאליהן אתם הולכים? עשרות נורות אזהרה נדלקות בראשים חשדניים ומגרשות דוגמניות עם מחשבות בנוסח: "הנה בא ההוא ממונוקרייב, בטח רוצה לדחוף לנו איזה אחת מההופעות שלו". אז אתם יודעים מה? פאק איט, אני אשאל בכל זאת. כי זה כבר היה צריך להשאל מזמן.
הרבה פעמים ויתרתי על הופעה של אומן או להקה בעלי שם אדיר כי הבנתי שעדיף שלא ליצור משבר ביחסים ביני לבין האומנים שאני אוהב. וגם להפך, לא מעט פעמים ביקרתי הופעה של אומן שהוא לא כוס התה שלי אבל הוא פרפורמר מדהים (לאונרד כהן היום בערב הוא דוגמא טובה).
יש לי תחושה שהרבה אנשים לא ממש טורחים לבדוק איך מופיע האומן שמגיע ובוחרים ללכת בעיקר בזכות השם, מתוך חרדת קודש או אולי בגלל שהם לא רוצים להיות אלה שהפסידו. אני מסכים שבארץ שכוחת הופעות כמו ישראל לסנן הופעות לפי איכות הפרפורמר זו פריבילגיה גדולה מדי, אבל לפחות שאח"כ לא יהיה מפח נפש מהופעות כמו של Air, שהיו כרוניקה של אכזבה ידועה מראש. למען האמת, לא ראיתי את אייר מעודי מסיבה אחת פשוטה – לא שמעתי אף לא ביקורת חיובית אחת על הופעה שלהם. שליליות היו דווקא לא מעט. אז תעשו לי טובה אישית, לא אכפת לי אם תלכו לראות את הוברפוניק*, רופוס ויינרייט או מארק רונסון, רק תבטיחו לי שתקראו קצת ביקורות, תחפשו קצת ביוטיוב ואם משהו מריח לכם כמו איאן בראון (לא זייף, מה פתאום זייף? שר כמו זמיר), תחסכו את הזמן ואת הכסף להופעה הבאה.
ולסיום, חידה נושאת פרסים. בכל אחד מהראיונות הרבים, עיוות כל אחד מהכתבים את שמה של סולנית הלהקה מה הדרך הנכונה לבטא את Geike, שם הסולנית של הוברפוניק?

א. ג'ייקי
ב. גייקה
ג. גיאחה
ד. דובי גל

בנימה זאת, בכנות והרבה התרגשות (ובידיעה שזה עלול להתפס כאקט שיווקי נלוז) הנה עוד דוגמא ללמה לצאת מהבית ביום חמישי הקרוב – זה מה שקורה שהסולנית מתקנאה בשלמה גרוניך ומוצאת מקהלת שבא משל עצמה:



* אל תבואו בגלל שאני אומר לכם. תבואו כי אחרת אני אגיד שאתם דבילים.

8 comments:

Unknown said...

התשובה גייקה. השיר יפה :-)
מה הפרס?

פרנק זעתר said...

אני בוחר בגימ"ל דווקא.

Anonymous said...

וואו, זה מחרתיים!!! לא קלטתי, ועכשיו אני ממש מתרגש!!!

Anat said...

בתשובה לשאלה הראשונה דווקא, אני לפעמים בוחרת ללכת להופעה רק בגלל שמר מונוקרייב ויתר על הזכות לכרטיסיו ואני נהנית מההפקר!!...

Anonymous said...

אין לי שיקול חד מתי ללכת להופעה ומתי לא, אז התשובה היא "כשבא לי". יכול להיות שבא לי כי אני אוהב את האמן, כי יש לי מצב רוח לשמוע את המוזיקה שהוא עושה, סקרנות לגבי החומר, אינסטינקט שאומר שכדאי לי להיות שם, סתם חשק לקבל מוזיקה חיה לפנים, וכו' וכו'.

אולי אני יכול להגיד מתי אני לא הולך להופעה. בגדול - כשהיחס בין מחיר הכרטיס לחיבה שלי לאמן גבוה מדי. למשל, אני לא אוהב את האנימל קולקטיב, אבל בגלל שקיבלתי כרטיס חינם הלכתי. עם הוברפוניק זה היה גבולי - הכרטיס קצת יקר ואני לא ממש משוגע עליהם, אבל שמיעה של קצת חומר בדיזר בתוספת הרגשת פירגון לכם שכנעו אותי ללכת.

אני דווקא נגד לעשות דוקטורט על הופעות ולקרוא ביקורות לפני שהולכים. מהנסיון שלי ככל שבאים עם פחות ציפיות ופחות ידע מה הולך לקרות, נהנים יותר. מה יותר כיף, להסגר על הפלייליסט של האמן בטור, או להחשף בהופעה עצמה? לדעת מראש איזה טריקים הולכים להיות על הבמה או להחשף להם כשהם קורים? חוץ מזה יש הופעות אסאל והופעות באסאל לאמן באותו הטור, שלא לדבר שלכל מבקר חוויה משלו על הופעה שלאו בהכרח מסתדרת אם מה שאתה תרגיש בהופעה. אל תאמינו להייפ!

לא צריך להיות כאלה כבדים, פשוט הולכים לעשות גוד טיים כל עוד הבאדג'ט מאפשר. סה טו זיוני שכל, נתראה בקרוב!

Unknown said...

אז כנראה שגימל זו התשובה הנכונה :-)

adaron said...

לא הלכתי להופעה של באק שהיתה כאן ( ניו יורק ) לא מזמן , ולא בגלל המחיר או בגלל שזה היה סולד אאוט - בעיקר בגלל הסיבה שנתת. פחדתי שאתבעס ואתאכזב. סביר להניח שזה גם מה שהיה קורה. אוסיף ואומר שהופעות ענק לא עושות לי את זה . אני אתבאס על המקום ששמור לי, מזה שאין חוויה אישית ומזה שאין ממש מקום לזוז בין כסא לכסא. לא בא לי לראות הופעות מקו חצי המגרש - רוצה להיות לפחות על קו השלוש. וזה יקר.
כסף , זה וואחד שיקול. במוח תמיד מתנהל חשבון לא רצוני של עלות מחיר מול תועלת. אם הייתי מקבל כרטיס בחינם לנגיד הסיבוב של ספמשינג פמפיקנס, סביר להניח שהייתי נהנה במידה זו או אחרת. אך אם הייתי משלם ששים דולר ושומע במשך שעה רק שירים מהתקליט החדש - היתי לא נהנה.
כמי שחי בבירה תרבותית אתה מכיר את מגבלות התקציב והזמן ( והקור ! ) הרי אם היה אפשר , הייתי הולך שלוש פעמים בשבוע. תמיד יש משהו מעניין. אבל אז באמת נתרחש עוד שנתיים

Anonymous said...

אני יודעת שזה קצת תקוע להגיב את זה כאן וזה גם קצת לא קשור אבל לא הייתי בטוחה איפה אני יכולה לשאול;
איזה להקות יש לכם כרגע על הכוונת להביא לארץ, והאם יש משהו לצפות לו כרגע?
ההופעה של חוזה גונזאלס הייתה מדהימה, ואני די בציפיה להופעה הבאה