לוויתנים בחולון

מסתבר שברווח בין חולון לריקוויק קורים דברים מרתקים; לכבוד ערב ההשקה של הגיליון החדש של A5, ביקשו האנשים שעומדים מאחורי המגזין מאומנים חזותיים לבחור קטעים מוזיקליים מבין אוסף שנשלח אליהם שימלאו אותם בהשראה וילוו את היצירות שלהם. מתוך 15 אמנים 6 בחרו בקטע Whale Song 1 של עלם בשם יואב חורב, הלא הוא יו"ר נש"ב (נוער שוחר ביורק) בישראל וגם מקורב אלי מהצד של הכלה. הקטע המהפנט הזה, מצליח לא להמאס גם ששומעים אותו שש פעמים ברצף, הרבה בזכות הויז'ואל המרתקים שיצרו כל אחד מהאמנים.
בכלל התכוונתי להעלות פה משהו אחר הערב, משהו אדיר למען האמת, אבל זה יאלץ להמתין למחר. הלוויתן אמר את דברו.



Yoav Chorev – Whale Song 1

מעשיות היהודי הנודד – פרק ב

ושוב בארץ הקודש. כמו בכל ביקור, גם הפעם זכיתי לבלות לא מעט בעיר האבות (או לפחות אבא שלי) - חולון. כמה רומנטי לשבת על ספסל באחד מהגנים בעיר ולבהות בזקנות מדדות בדרכם לבית האבות, עם כדורי הטניס הירוקים המשופדים על רגלי ההליכונים שלהן. כמה מרנין לראות אמא צעירה וחטובה שואגת על בנה הרך ששיחק בארגז החול: "מה, התלכלכת?! תמות לא תקבל ספיידרמן! תמות!". כמה נוסטלגי לעבור מול המכבסה בשכונה ולהריח שוב את תמהיל הניחוחות הבלתי נשכח של כביסה רעננה וקקי טרי של כלב המרוחה על המדרכה מול הכניסה. אין כמו בבית.
רק דבר אחד הפריע לי. כל נסיונתי למצוא פסקול הולם לעירי הנאווה כשלו לחלוטין. כל כך התרגלתי לרחובות לונדון שלובשים צורה אחרת לצלילי המוזיקה המתנגנת באוזניי באותו הרגע. האמנם אין אף אלבום אחד, אף לא רצועה אחת שתוכל לרקום את רחובותיה לאריג אחד נסלח? התשובה בלתי נמנעת וכואבת: לא. לעיר כל כך תפלה ומאוסה עוד לא נכתב הפסקול המתאים וכנראה גם לא יכתב.
באותו ערב, חזרה בתל אביב, אחרי כמה גולדסטאר מרפרשות, הקצב התחיל להלום באוזניי בפראות.

Digitalism - Pogo
Teenage Bad Girl - Cocotte