קיצור תולדות הזמן – פרק ג': ספר גאוגרפיה

לכל אחד יש פנטזיה על מקום שהוא לא גר בו. לחלק לונדון נראית חלום, לאחרים ניו יורק. כשאתה מגיע עם פנטזיה למקום הוא תמיד יראה טוב יותר ממה שהוא באמת וגם אם תתאכזב, זה יקח יותר זמן מהרגיל כי הפנטזיה, היא תמלא כל חוסר שהמציאות לא תציע. אין כמו פנטזיה בריאה, אחת שמחזקת את עצמה, ושוב ושוב מוכיחה לך שהיא מציאותית.
מונטריאול. זאת הפנטזיה שלי. לא לונדון וגם לא ניו יורק. כבר עשור שהמוזיקה שיוצאת משם ומהסובב אותה תמיד מקורית, תמיד אישית ורגשית. האינסטינקט הראשוני שלי שאני שומע את רוב הלהקות משם הוא שהייתי רוצה להיות חבר שלהם. משהו שם מרגיש לי בריא, כאילו תעשיית המוזיקה שם עוד לא הקיאה ועיכלה את עצמה כמה פעמים כמו בכמה ערים גדולות אחרות. כנראה שלעולם לא אדע מה מכל זה אמיתי ומה פרי דמיוני אבל לפחות גיליתי לאחרונה את La La Land, האלבום החדש של Plants and Animals. די במהר הוא הפך חבר טוב, גם אם לא ותיק. כשהוא מדבר, אני מקשיב. מבלי להעמיס או להפקיד בידי את סודותיו הוא מספר לי את כל מה שעובר עליו. ולי לא נותר אלא להנהן, לחייך ולחבק אותו בחזרה.

Plants and Animals – Tom Cruz
Plants and Animals – Fake It

הפנטזיה שלי לגבי אוסטין, טקסס הופרעה לאחרונה על ידי בחור בשם Matrin Crane שידוע גם בתור Brazos. בעוד אוקרביל ריבר תמיד נתפסה בעיני כמעין ממוצע של סך כל המוזיקה שיצאה מהעיר הזאת (הכללה גסה או אפילו סתם המצאה, לא להפריע בבקשה אני מנסה לומר פה משהו ומאוחר בלילה) הקולות שבקעו מברזוס נשמעו כמו סטיה גאוגרפית. אבל סטיה זה טוב, סטיה זה נעים. בפרט אם שוב סוטים למונטריאול. אין לי שום ניימדרופינג או רפרנס, אפילו לא אחד. שמישהו יעזור לי פה.

Brazos – Day Glo
Brazos – We Understand Each Other

המראה של בחורות בשמלות צמודות מכוונות את הגיטרות שלהם בעודף מודעות עצמית ליד ואן שכור מחוץ לחורבה בבריקסטון גרמה לי לרצות לחבוט בהם ממראה ראשון. העובדה שהן היו מה שעמד ביני לבין ההופעה הקרובה של Mother Mother קיצרה את הסבלנות שלי, אני מודה. הרוטווילר על הגג, שהגן בחירוף נפשו על המקום, החליט לנסות לקפוץ למטה כדי להראות לכלב תועה מי בעל הבית האמיתי של המחראה. נפשו של כלב שגדל על גג חייבת להיות מעורערת לחלוטין, חשבתי לעצמי והחלטתי שמה שלא עומד לקרות פה, אולי עדיף שלא אצפה בו. בפנים, על הבמה, Bridezilla כבר התחילו לנגן. גיטרה, בס, תופים, סקסופון וכינור. קווארטט נשי ומתופף שנשרך מאחור. את מה שקרה שם מאותו הרגע אפשר לתאר כמפגש של הגרסה הנשית של הקולקטיב ו-Elysian Fields שעשתה את דרכה הארוכה מחור-תחת-ויל באוסטרליה. בהופעה הכל היה מלוכלך הרבה יותר, אבל גם גרסת האלבום גרמה לי לחשוב על איך לעזאזל דברים כאלה שעוד יצאו ב-Rough Trade מצליחים להיות כל כך אנונימיים.

Bridezilla – Magnetic Arrest
Bridezilla – Heart You Hold

ואי אפשר שלא להתפעל מהכוריאוגרפיה המרטיטה: