קיצור תולדות הזמן – פרק ג': ספר גאוגרפיה

לכל אחד יש פנטזיה על מקום שהוא לא גר בו. לחלק לונדון נראית חלום, לאחרים ניו יורק. כשאתה מגיע עם פנטזיה למקום הוא תמיד יראה טוב יותר ממה שהוא באמת וגם אם תתאכזב, זה יקח יותר זמן מהרגיל כי הפנטזיה, היא תמלא כל חוסר שהמציאות לא תציע. אין כמו פנטזיה בריאה, אחת שמחזקת את עצמה, ושוב ושוב מוכיחה לך שהיא מציאותית.
מונטריאול. זאת הפנטזיה שלי. לא לונדון וגם לא ניו יורק. כבר עשור שהמוזיקה שיוצאת משם ומהסובב אותה תמיד מקורית, תמיד אישית ורגשית. האינסטינקט הראשוני שלי שאני שומע את רוב הלהקות משם הוא שהייתי רוצה להיות חבר שלהם. משהו שם מרגיש לי בריא, כאילו תעשיית המוזיקה שם עוד לא הקיאה ועיכלה את עצמה כמה פעמים כמו בכמה ערים גדולות אחרות. כנראה שלעולם לא אדע מה מכל זה אמיתי ומה פרי דמיוני אבל לפחות גיליתי לאחרונה את La La Land, האלבום החדש של Plants and Animals. די במהר הוא הפך חבר טוב, גם אם לא ותיק. כשהוא מדבר, אני מקשיב. מבלי להעמיס או להפקיד בידי את סודותיו הוא מספר לי את כל מה שעובר עליו. ולי לא נותר אלא להנהן, לחייך ולחבק אותו בחזרה.

Plants and Animals – Tom Cruz
Plants and Animals – Fake It

הפנטזיה שלי לגבי אוסטין, טקסס הופרעה לאחרונה על ידי בחור בשם Matrin Crane שידוע גם בתור Brazos. בעוד אוקרביל ריבר תמיד נתפסה בעיני כמעין ממוצע של סך כל המוזיקה שיצאה מהעיר הזאת (הכללה גסה או אפילו סתם המצאה, לא להפריע בבקשה אני מנסה לומר פה משהו ומאוחר בלילה) הקולות שבקעו מברזוס נשמעו כמו סטיה גאוגרפית. אבל סטיה זה טוב, סטיה זה נעים. בפרט אם שוב סוטים למונטריאול. אין לי שום ניימדרופינג או רפרנס, אפילו לא אחד. שמישהו יעזור לי פה.

Brazos – Day Glo
Brazos – We Understand Each Other

המראה של בחורות בשמלות צמודות מכוונות את הגיטרות שלהם בעודף מודעות עצמית ליד ואן שכור מחוץ לחורבה בבריקסטון גרמה לי לרצות לחבוט בהם ממראה ראשון. העובדה שהן היו מה שעמד ביני לבין ההופעה הקרובה של Mother Mother קיצרה את הסבלנות שלי, אני מודה. הרוטווילר על הגג, שהגן בחירוף נפשו על המקום, החליט לנסות לקפוץ למטה כדי להראות לכלב תועה מי בעל הבית האמיתי של המחראה. נפשו של כלב שגדל על גג חייבת להיות מעורערת לחלוטין, חשבתי לעצמי והחלטתי שמה שלא עומד לקרות פה, אולי עדיף שלא אצפה בו. בפנים, על הבמה, Bridezilla כבר התחילו לנגן. גיטרה, בס, תופים, סקסופון וכינור. קווארטט נשי ומתופף שנשרך מאחור. את מה שקרה שם מאותו הרגע אפשר לתאר כמפגש של הגרסה הנשית של הקולקטיב ו-Elysian Fields שעשתה את דרכה הארוכה מחור-תחת-ויל באוסטרליה. בהופעה הכל היה מלוכלך הרבה יותר, אבל גם גרסת האלבום גרמה לי לחשוב על איך לעזאזל דברים כאלה שעוד יצאו ב-Rough Trade מצליחים להיות כל כך אנונימיים.

Bridezilla – Magnetic Arrest
Bridezilla – Heart You Hold

ואי אפשר שלא להתפעל מהכוריאוגרפיה המרטיטה:

איפה הילד

נעלמתי ליותר מדי זמן, בלי הסבר מספק כזה או אחר. פשוט לא מגיע לכתוב. רוצה, אבל לא יוצא. טרוד מדי בדברים טובים. אבל יש מה לספר. הרבה. פינת אינטגרציה חדשה (או שתיים) כבר מוכנה, ההופעה של רדיוהד לפני שבועיים שווה סיפור וגם הרשמים מסיבוב ההופעות שלי בביקור בארץ. אם תהיו סבלניים (וגם אם לא) הכל יופיע פה בקרוב.
עד אז, שלא תגידו שאני חף מתחושת אחריות ציבורית, הנה שלושה שירים מהחדש של Mother Mother שעוד אמור לצאת השנה מתישהו. בדרך כלל שני אלבומים בפחות משנה זו עובדה מבשרת רעות אבל אם לשפוט לפי מה ששמעתי עד כה, אמאמא נשמעים רק מעט פחות קליטים מאלבום הבכורה המושלם שלהם, אז יש למה לחכות.
ואם לא די בזה, קחו עוד שני שירים של Tricky מהאלבום החדש שיצא רשמית אתמול. השועל המצולק והזקן הזה יכול ללמד דבר או שניים את הפוחזים הצעירים של היום. תשכחו מטריפ הופ. טריקי דוחס לאלבום כל מה שבא לו מדאנסהול ג'מייקני ועד לקאבר של קיילי מינו. לא משנה איזה שיר אבחר, הוא לא ייצג את האלבום האקלקטי והמשובח הזה.

Mother Mother – O My Heart
Mother Mother – Burning Pile
Mother Mother – Body of Years
Tricky – Puppy Toy
Tricky – Bacative

אמא של רועי

דווקא אישה נחמדה. אבל הבן שלה? חתיכת יצור עלוב. כבר השלמתי עם העובדה שהוא יעדיף לנהוג בסובארו אימפרזה המשופרת שלו בפעם המיליון (באחד הראלים ב-XBOX360 שלו) במקום לכתוב איזה פוסט פעם בחודש. אבל מה שקורע אותי מבפנים זה לראות את הקרייב-פלייר היפה הזה שהוא עשה, תלוי שם כמו תחתונים מעופשים, עם אותו פלייליסט מאז ינואר. "אז מה, אולי השבוע יהיה לך זמן? אולי תעשה ספיישל בלקני? אולי הויקינגית תשים משהו?" אני מנסה להפציר כבר חודשים, אבל רועי, מיישר את מבטו, עוטה פרצוץ מאומץ קמעה ומחרבן לי על הראש.
אז זהו, רועי, אני פה להודיע לך שלא עוד. יש לך שבוע או שזהו, זה נגמר. מפרקים את מונוקרייב. אני לוקח את מונו ואתה את קרייב, יחד עם הפלייר הסקסי שלך, ולך לעזאזל. אני כבר אמצא איזה אתר פורנו שיעשה הוסטינג לבלוג החדש שלי, מונופורנו© או פורנוקרייב©, שם אכתוב לסירוגין ביקורות על מוזיקה ועל סרטים פורנוגרפיים לגיל הרך.
רק שתדע שניסיתי לפנות ליעוץ. חיפשתי אנשים עם נסיון בעריכה ולכן החלטתי לפנות ל-Editors, אבל הם היו עסוקים מדי עם האלבום החדש שלהם. שמעתי שאפשר למצוא אותם מעשנים מחוץ לדלתות בית החולים, רק שעדיין לא הבנתי איזה. אז אמרתי לעצמי, אולי כדאי שאני אדבר עם אמא שלך, לה בטח יש השפעה עליך. הרי ידוע שלכולם תקועה מן סכין כזאת בגב ורק אמהות יודעות איפה הידית. הרמתי לה טלפון אבל היא המשיכה כל הזמן לקרוא לי "אנה" ולדבר לגמרי לא לעניין. אני יודע שאתה עומד מאחורי זה, אל תנסה להכחיש.
ילדים יקרים, אם גם אתם רוצים פלייליסט חדש ומיד, אנא מכם, השאירו תגובת נאצה זועמת לחברי-היקר-לא-לאורך-זמן. או לחלופין – יש למישהו פלייליסט?

Editors – Smokers Outside the Hospital Doors
Mother Mother – Oh, Ana