IV אינטגרציה

נראה שסוף סוף פינת האינטגרציה מתחילה להופיע בתדירות שקיוויתי. עכשיו רק נשאר לרענן את ה-CravePlayer המסכן שנזנח שם איפשהו באוגוסט. אם מישהו מכם מעוניין בלהרים את הכפפה המעופשת הזאת, כל פלייליסט יתקבל בברכה.
הפעם, בגלל שאף פעם לא ניצלתי את הפלטפורמה הזאת, החלטתי להקדיש את השירים לאנשים שאני חושב שזקוקים להם. מכאן ואילך אנא המשיכו בקריאה בטון רדיופוני רווי אקו (אקו, אקו, אקו....).

Jenners Field :: את שני השירים האלה אני מקדיש לנמרוד מטאפטס וטאפאס. נסיון לפצות על האכזבה (המוצדקת) שלו מהחדש של Tapes ‘n Tapes. למד את הלקח, נמרוד, לא קוראים לבלוג על שם להקה עם אלבום אחד. מי ייתן והם ידעו ימים יפים יותר. מסתבר שהרוח מהאלבום הראשון של הקסטות נשבה אל החברה האלה. ככה באמת היה צריך להשמע האלבום.

Jenners Field – Red Lorry
Jenners Field – 17

Heels Catch Fire :: את השירים הבאים אני מקדיש לאביעד מהאייפוד רעב, שבשני הפוסטים האחרונים שלו גילה צד נשי ורגיש, ממש כמו שקרה לרועי כשעבר לסטוקהולם (ואביעד בסך הכל עבר לירושלים). אני חושב שכל מה שהוא צריך זה עוד איזו להקה מברייטון, העיר והמזח, שתעלה אש בעקביו.

Heels Catch Fire – Glass Pedestals
Heels Catch Fire – Comfort Zone
Heels Catch Fire – This Was Never a Gift

OK Tokyo :: הכי הייתי רוצה להקדיש משהו לרועי שחזר סוף סוף מהגלות הארוכה מדי בארצות הקנגריווי, אבל אין סיכוי שהוא יאהב את זה. אוקיי טוקיו מזכירים לי את A Brand הבלגים (לא זוכרים?) בגרסה אנגלית אגרסיבית. למעשה, אני לא מצליח לחשוב על מישהו שאני מכיר שכן יאהב אותם. אי לכך, באופן חריג, אני בוחר להקדיש את השירים לעצמי. בימים אלו אני זקוק לכמויות אדירות של פרגון עצמי.

OK Tokyo – Bio Metric Calculator
OK Tokyo – TV Evangelist

אמא של רועי

דווקא אישה נחמדה. אבל הבן שלה? חתיכת יצור עלוב. כבר השלמתי עם העובדה שהוא יעדיף לנהוג בסובארו אימפרזה המשופרת שלו בפעם המיליון (באחד הראלים ב-XBOX360 שלו) במקום לכתוב איזה פוסט פעם בחודש. אבל מה שקורע אותי מבפנים זה לראות את הקרייב-פלייר היפה הזה שהוא עשה, תלוי שם כמו תחתונים מעופשים, עם אותו פלייליסט מאז ינואר. "אז מה, אולי השבוע יהיה לך זמן? אולי תעשה ספיישל בלקני? אולי הויקינגית תשים משהו?" אני מנסה להפציר כבר חודשים, אבל רועי, מיישר את מבטו, עוטה פרצוץ מאומץ קמעה ומחרבן לי על הראש.
אז זהו, רועי, אני פה להודיע לך שלא עוד. יש לך שבוע או שזהו, זה נגמר. מפרקים את מונוקרייב. אני לוקח את מונו ואתה את קרייב, יחד עם הפלייר הסקסי שלך, ולך לעזאזל. אני כבר אמצא איזה אתר פורנו שיעשה הוסטינג לבלוג החדש שלי, מונופורנו© או פורנוקרייב©, שם אכתוב לסירוגין ביקורות על מוזיקה ועל סרטים פורנוגרפיים לגיל הרך.
רק שתדע שניסיתי לפנות ליעוץ. חיפשתי אנשים עם נסיון בעריכה ולכן החלטתי לפנות ל-Editors, אבל הם היו עסוקים מדי עם האלבום החדש שלהם. שמעתי שאפשר למצוא אותם מעשנים מחוץ לדלתות בית החולים, רק שעדיין לא הבנתי איזה. אז אמרתי לעצמי, אולי כדאי שאני אדבר עם אמא שלך, לה בטח יש השפעה עליך. הרי ידוע שלכולם תקועה מן סכין כזאת בגב ורק אמהות יודעות איפה הידית. הרמתי לה טלפון אבל היא המשיכה כל הזמן לקרוא לי "אנה" ולדבר לגמרי לא לעניין. אני יודע שאתה עומד מאחורי זה, אל תנסה להכחיש.
ילדים יקרים, אם גם אתם רוצים פלייליסט חדש ומיד, אנא מכם, השאירו תגובת נאצה זועמת לחברי-היקר-לא-לאורך-זמן. או לחלופין – יש למישהו פלייליסט?

Editors – Smokers Outside the Hospital Doors
Mother Mother – Oh, Ana