Saturday, August 11, 2007

תכתוב, הוא אמר לי תכתוב

"אתה בסה"כ מטפח אישיות לא יציבה ומתנדנד בין מיזנטרופיה על גבול שנאת האנושות והתבדלות מוחלטת לבין כריזמה, חביבות כללית וצורך באמפתיה שגורמת לך לחפש ערך במה שאנשים חושבים עליך ומרגישים במחיצתך. כמו איזוטופ גרעיני יש בזה המון אנרגיה אבל זה קצת מסוכן." (חבר יקר מנסה לסכם את האישיות שלי במשפט יחיד, ומצליח.)

כבר שבועיים שאני לא מפסיק להגות במשפט הזה. קורא אותו שוב ושוב ומנתח כל מילה משל מדובר בטקסט תנכ"י. מעבר לתוכן הגאוני שבו, אני לגמרי נפעם מהקלות הבלתי נסבלת של אותו חבר לבטא דברים בצורה כל כך רהוטה ומבריקה ובאופן ספונטני לחלוטין. ברגעיו המזוככים ביותר, הוא פולט פנינים, שכמו טקסטים מספר אהוב, הולכים איתך לאורך שנים ואתה חוזר ומצטט אותם באוזניי אחרים או סתם לעצמך. כבר שנה אני מפציר בו שיכתוב משהו – שיפתח בלוג, שיתארח במונוקרייב, כל דבר, לא חשוב איפה, העיקר שיכתוב – אך לשווא. סרבן הכתיבה ממשיך להעלות נימוקים מלומדים למה זה לא הדבר הנכון לעשות. אני בטוח שהפוסט הזה רק יתן לו עוד סיבה ללמה לא להתחיל (לחזור?) לכתוב.
כל הסיפור הזה גרם לי לחשוב על אותם יוצרים עלומים, מוכשרים כמו שדים, שאף פעם לא שמעתם עליהם מהסיבה הפשוטה שהיו פרפקציוניסטים מדי, ביישנים מדי, או קטני אמונה מכדי לעשות את הצעד וללכת עם הכשרון שלהם. כל כך הרבה זמרים שונאים את הקול של עצמם, כל כך הרבה סופרים מתעבים את הטקסטים של עצמם ועם זאת ממשיכים ליצור מתוך בערה פנימית וכתוצר לוואי גורמים לאלפי אנשים בעולם אושר עילאי. אם רק הייתי מצליח למצוא את נקודת הבעירה שלו ולזרוק גפרור דולק לתוכה.

Mugison – Go Blind

5 comments:

ג'ון, קיטי ואנונה מוס said...

לא יודע כבר מה יותר גרוע,מישהו שחי בשביל הביקורת שאחרים מותחים עליו, או מישהו שחי בשביל הביקורת שהוא מותח על אחרים. או בקיצור, ראית כבר רטטוי? כמה בנאלי ככה קולע, מקסים ורלוונטי.
יפה, אז עזוב אותך מפחדנים שמנסים לחיות את החיים שלהם בטור ביקורת, וכמו שכתבת התירוצים שלהם רק מתחלפים.

ומעניין לעניין ואפרופו סלבריטי וביקורת, בהפוך על הפוך היום הגעתי לזה:
http://www.holesinthenet.co.il/?p=341
ואם היתה לי היכולת להפוך את ההפתעה לאיזו סיומת שנונה או משהו מעניין לכתוב, אולי כבר הייתי פותח איזה בלוג או מתארח במונוקרייב. או משהו.

Anat said...

האינטרנט הזה עושה לי לבכות
גם ככה יש לי בהמתנה ערמות של מוזיקה/סרטים/ספרים/תערוכות

אין לי שום סיכוי וכואב לי השכל רק מלחשוב על זה

ערמות של כשרונות בעולם הזה
הנה אחד משלי לתרום פה למאמץ הקולקטיבי:
http://www.notes.co.il/arif/

atar said...

זה כל כך כל כך נכון מה שכתבת..

אני הוכחה חיה לכך.

Gily said...

אמנם פגשתי אותך רק כ-4 פעמים בחיי (פלוס מינוס), אבל אני יכולה להסכים בהחלט עם האבחנה בראש הפוסט.

אז האם זה מעיד עד דיוקה של האמירה, על עומק האינטואיציות שלי, או סתם על הגמישות העודפת של דעותי :)

ולעניין החבר הנ"ל ביתר פירוט- למה שלא תנסה להקליט אותו בחשאי?
אמני המילה הדבורה הם פנינים אבודות. אוסקר ויילד-סטיבן פריי שכזה.
יש לי ידידים שכאלו, אבל רובם לא עוסקים בתחום חיי הנפש. ואנשים חכמים מדי מפחידים אותי לעיתים.

ומדוע אתה יוצא מנקודת הנחה שהוא ודומיו מתוסכלים? אולי בנוסף לכל כישוריו הוא מסוגל לאכסן בראשו את מיטב ציטטותיו טוב יותר מכל בלוג ולשחרר אותן כל פעם שמעריץ מזיל ריר שכמותך נקרה בדרכו?

Shachar said...

כנראה שמדובר בשילוב אינטואיציה נדירה, יכולת דיבור מרשימה ואישיות שקופה למשתמש מצידי

לגבי ההקלטות, מארבעת המפגשים שלנו אתה צריכה לדעת שאני עצלן כרוני, אבל אולי אני אוכל לעשות לזה אאוטסורסינג להודו

ולגבי ההערה האחרונה, שלחתי אותה עם הקדמה מחרחרת ריב לתגובת הסובייקט. המשך יבוא