יותר מחצי שנה מאז פוסט האינטגרציה הקודם. לא ככה תכננתי שדברים יראו, מצד שני, גם התשובה שנתתי בגיל חמש לשאלה "מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?" לא בדיוק תואמת את מה שאני עושה היום (מה לעזאזל אני עושה היום?) כך שנותר לי להסיק אחת משתי המסקנות הבאות: א. אני עדיין לא גדול או ב. איזנהאוור צדק.
בכל אופן, הנה כמה דברים שהצטברו אצלי בחודשים האחרונים והגיע הזמן שימצאו את דרכם אל אוזניכם.
The Dandilions :: מלהקה שראיתי לגמרי לא בכוונה, הם הפכו לילדים החביבים עלי באי. ככה כנראה היו נשמעים הארקטיק מנקיז אם היו בוחרים לנגן קליפסו וסקא. הקינדרלך האלה מופיעים כמו מלכים והבסיסט השמנמן שלהם הוא חתיכת פיצ'ר. אם הייתי יכול, הייתי מחתים אותם היום.
The Dandilions – Grade A Victoria
The Dandilions – Luxembourg to Cologne
The Victorian English Gentlemens Club :: שלישייה מקרדיף שהצליחה להסתנן מבעד פילטר הבריט-פאנק השחוק שלי בעיקר בזכות הרצועה ההיסטרית הבאה.
The Victorian English Gentlemens Club – Ban the Gin
Black Affair :: עוד הרכב ניו יורקי מצטרף לרשימה הארוכה ארוכה של רטרו-אלקטרו-אייטיז-אפל. לפני כמה חודשים נרשמה התרשמות, היום פוהק פיהוק, אבל יכול להיות רק בגלל שהשבוע היה ארוך במיוחד. משהו בסאונד ובשירה עושה חסד עם הז'אנר המקורי.
Black Affair – Japanese Happening
Elmore Judd :: אמנם האלמור הזה לא צד ארנבים, אבל הוא דווקא שומר על השקט באופן יחסי; אלקטרוניקה מינורית, ביטים עדינים ו-fאנק למתחילים. קצת כמו כמו הג'וניור בויס, רק בלי הדרמה.
Elmore Judd – Tron Song
Elmore Judd – We Float in Time
The Studio :: רק עוד קצת אלקטרו ודי. רצועות ארוכות ארוכות שמתחילות לאט, ממשיכות במונוטוניות יחסית ונגמרות כשכבר איבדת את תחושת הזמן והמקום. אם תקשיבו להם מספיק החורף יעבור הרבה יותר מהר, אני מקווה.
The Studio – West Side
Urusen :: לרוב אני די סולד מפופ רך ורגיש – בדיוק מה שאורוסן מצטיינים בו – אבל פעם בנצח שיר קטן מצליח להתגנב ולמצוא את דרכו אל בת ה-16 שבתוכי. שיר כזה שמחכה לאיזו סצינת סיום בסרט שתאמץ אותו לחיקה.
Urusen – Impossibly
A Boy Called Doris – פופ מלנכולי, לעומת זאת, אני מחבב בקלות. קול מלחשש ועגמומי בליווי קסילופון, כינורות ושירה נשית קטיפתית עושים לי את זה תמיד. אם הייתי ילד בשם דוריס והייתי מתגורר במנצ'סטר, אני משוכנע שהייתי מזדהה עם המוזיקה אפילו עוד יותר.
A Boy Called Doris – Star Crossed Lovers
ואסיים באזהרה ממוקדת - רועי היקר, לא לכתוב לבלוג זה בסדר, באמת, אבל אם תעיז לא להקשיב לאחד מהשירים פה, את גופתך המנופחת יאלצו לשלות רק בקיץ הבא ממימי הארכיפלגו היפהפה שלכם.
Saturday, November 10, 2007
II אינטגרציה
Posted by
Shachar
at
11:03 PM
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
7 comments:
הולכת לגנוב את impossibly לשיר בוקר.הוא מעולה!
אני כנראה מכיר את הטעם שלך כל כך טוב שרציתי לכתוב עליו שהוא בכלל צריך להופיע אצלך בבלוג ולא אצלי
תהני :-)
טוב נו. אז הקשבתי. ומה אני חושב על כל זה? או שהאובססיה לגלות דברים חדשים העבירה אותך על דעתך או שאני הגעתי לשלב בחיים שבו מסתכלים המון אחורה ומעט קדימה ומקשיבים לדיסק של אליס אין צ'יינס וחושבים "אך, פעם ידעו לעשות מוזיקה". אני קצת נגעל מעצמי עכשיו, אבל לא שמעתי בכל השירים האלה צליל אחד מעניין. וגם כואב לי הגרון כבר שלושה ימים ואולי יש לי קצת חום. פעם הבאה בלי איומים, זה עושה אותי נבזי
וגם שכחתי להגיד שאם יש דבר שעושה לי חררה זה זמרים בריטיים עם מבטא כבד וסינוסיטיס. שונא את זה. זה עושה לי אסוציאציות מגעילות כאלה, של... סינוסיטיס וליחה ירוקה ובריטים עם שיניים צהובות וריח פה מחריד. קליפסו צריך להתחבר לחוף קאריבי ועצי קוקוס ופאב עם כסאות עץ לא נוחים על החוף, עם המון מנורות צבעוניות והרבה שימחה. וגם מבטא ג'מאייקני. ברגע ששמת את זה על אי אפור שאין בו אף אחד מהדברים האלה, זה נהיה כמול אכול ג'חנון במיונז עם צ'ופ-סטיקס או משהו כזה. בקיצור, לא עובד
אהה איזה בוקר נפלא, כל המשרד מסתדר בטור ליד חדרי מקפץ ןמזמרר "באן דה ג'ים, באן דה ג'ים, הו יא". אין ספק שהפוסט הזה הרים את משרדי "בידוק." לעננים, אפילו אנשי המכירות מכוסי הריר והמדנים הוציאו את לשונם המפוצלת ריחרחו את האויר והצטרפו לחגיגה!
כוסאמק, הגענו לעבודה, יופי של חלום בוקר באוטו נשיקה לנהגת ונראה לי שנשים "באן דה ג'ים" במשרד.
דרך אגב, שמתה לב שיש למילים משקל זהה ל - "פאמפם דה ג'אם"?
רועי - כנראה שכל האבחנות שלך נכונות. העיקר שהקשבת, תראה איך זה מגרה את בלוטות הכתיבה שלך
אבנר - מה עם לכתוב איזה פוסט? אני אדבר עם העורך
או קי אבל בתנאים שלי!
(תמיד רציתי לאמר את המשפט הזה)
נ.ב.
האותיות לבירור שאני לא בוט (word verification) היו של מילה גסה בפולנית!
Post a Comment