אני רק חזרה בשאלה

אני רוצה את העורלה שלי בחזרה. וגם את הכסף ששילמתי לרב שהכין אותי לבר מצווה. די, באמת. אין לי סיבה יותר להיות יהודי בעולם הזה. אני יודע, העם הנבחר והכל, אבל אני חושש שזה לא עובד בשבילי יותר. לפני שאתם צולבים אותי, כמו שעשיתם לישוע, רק רציתי להבהיר שלא המצב בארץ או האנטישמיות הגואה בממלכה (כך מספרת העיתונות בארץ) הם אלה שגורמים לי לחוש ככה. הטעימות מ-Travelling the Face of the Globe, האלבום החדש של Oi Va Voi, הן אלה שגורמות לי לקרוא בשמם בזעקת השבר היידישית המקורית ולבכות על אובדן הזהות הרופפת מלכתחילה שלי.
מה שפעם היה הקשר האישי שלי ליהדות, הזיקה הפרטית שחיברה אותי להיסטוריה של העם היושב בציון, נשמע היום יהודי כמו מדונה (אסתר בשבילכם). לא מספיק שאוי ואבוי התבוללו להם עם זמרת שוורצע, הם מצליחים להשמע כמו תלמידים בשיעור הראשון בסדנת קבלה. עצוב לי לומר, אבל נשמע כאילו המוזיקה שלהם כבר לא באה מאותו מקום פנימי, חסרה את הרוחניות, את החיפוש הטהור הזה אחרי הזהות, את הכאב שבתחושת השייכות האבודה, את האושר המהול בעצב ואת הכמיהה לבמבה בגולה.
אני רוצה לאהוב אותם, רוצה בכל נימי נפשי, והלוואי ואני טועה. מי יתן ומה ששמעתי עד כה הוא הרגעים הפחות טובים של האלבום אבל כרגע, לא נותר לי אלא להזדכות על התפילין, לארוז את הציצית וללכת אל חנות הדתות הקרובה לביתי כדי לבחור לעצמי דת חדשה. אני מתלבט בין שינטו (תמיד רציתי להתקרב לאסייאתיות) או ג'די (כמו חברי הגאון, שבטריק של שליטה במחשבות הצליח לגרום לבנקאי שלו לעשות מעשה בלתי יעשה).

Oi Va Voi - I Know What You Are
Oi Va Voi - Photograph :: featuring Dick Rivers
Oi Va Voi - Magic Carpet