Sunday, February 28, 2010

עשה את שלו

לא יודע מה הצית בי את התובנה הזאת, אבל אני שמח שהיא כאן. מדובר בשחורים – כושים, ניגרוז, חצילים – קראו להם איך שאתם רוצים, אתם יודעים שאתם אוהבים אותם. ובכן, במהלך השנים, הקולנוע האמריקני תמיד דאג לאמץ לעצמו עוד ועוד גיבורים שחורים בין אם לסרטי פעולה, דרמות או קומדיות, לכל ז'אנר היה את ההומיז שלו. אם נבחן את השחקנים השחורים של היום נגלה את התופעה שהדירה שינה מעיני – אין דור חדש של שחורים. בואו נבדוק אם אני טועה פה – סמואל ג'קסון, אדי מרפי, דנזל וושינגטון, וסלי סנייפס, כריס טאקר, כריס רוק, ויל סמית' – האם מישהו מהם לא איתנו עוד מהניינטיז? מצליחים לחשוב על מישהו שהתגלה בחמש השנים האחרונות? בעשור האחרון? טרייסי מורגן (א.ק.א טרייסי ג'ורדן) הוא אולי היחיד שעולה לי בראש אבל הדמות שלו ב- 30 Rock מסמלת בדיוק את מה שאני מדבר עליו – מותו של הכוכב השחור.
אז ישבתי וחשבתי, פעולה שאני לא מרבה לעשות (על אף העובדה שאני אחד האנשים המבריקים ביותר שיצא לי לפגוש), מה יכולות להיות הסיבות לתופעה הזאת? שאלה קשה. יש לי כמה תאוריות לתופעה הזאת, חלקן כלכליות – השחורים לא כח צרכני מספיק חזק בשביל שהוליווד תחפש את הכוכב השחור הבא, חלקן חברתיות – הפוליטיקלי קורקט מת מזמן וכבר אין צורך באפליה ואחרות פוליטיות – עכשיו שהאזרח מס' 1 הוא brother, מי צריך כוכבי קולנוע שיהיו השראה לילדינו?
אבל כל אלה לא מעניינות אותי. אני רוצה את הניגרו הבא שלי. ואני משוכנע שכמוני עוד רבבות אנשים יושבים צמאים ומחכים לביאתו של המשיח השחור. ובכן, קצתי בלשבת ולהמתין. לא עוד. אני רוצה להציע מועמד לתפקיד – תומר יוסף. אמנם לא מאפריקה במקור אבל הגיע הזמן לרענון של המושג 'שחור'.
הספיקה לי האזנה אחת לאלבום החדש של Balkan Beat Box בשביל לקבוע סופית שהאדון יוסף הוא חתיכת נכס שלא יסולא בג'חנון. זה היה באחד מהבקרים המועטים האלה בהם אני צריך לצאת מהבית בכדי לעשות את עבודתי. עוד מוקדם בבוקר, הגוף מתפקד אבל הראש עדין ישן. חשבתי לתת צ'אנס לבלקנים להסיר את קורי השינה מעיני ולחלץ את עצמותי. אם להיות כנה, חשבתי שאתאכזב מהאלבום ומהר מאוד אחליף אותו באחר שיעזור לי לשקוע חזרה בנמנום בזרועות האנדרגראונד המקרקש. אם לרגע חששתי שמא לא יהיה לבלקן ביט בוקס מה עוד לומר, היה די בחצי אלבום בשביל להבין שאני ספקן טיפש. בלקן? יש. אבל יש גם דאב, רגאיי, היפ הופ, מקצבים ערבים, אפריקאיים וחי נפשי – תימניים. ממש במחצית האלבום, הגוף שלי היה טעון באנרגיה ששלחה אותי לטפס במדרגות הנעות הארוכות ביקום אל מול הפרצופים המשתהים של אנשים שלא מבינים מה עובר על הבחור הנמרץ בבוקר טרוף זה. 48 שניות אח"כ תומר יוסף צועק "יאללה!!!" ברקע כשהסקסופונים והחצוצרות נותנים לי רוח גבית. הלבנטיני הרדום שבתוכי פרץ החוצה בצחוק פרוע והטיפוס במדרגות הפך לריצה קלה.
השותף הרדום לכתיבה פה כבר, שלא מוצא את עולמו במוזיקה חדשה, היה דווקא זה ששלח לי את האלבום. "כל מה שתומר יוסף נוגע בו הופך זהב" הוא אמר. אני רק מקווה שיום אחד נראה אותו משחק באיזה סרט Blaxploitation לצידו של סמואל ל. ג'קסון. שמישהו כבר יפתח קבוצה בפייסבוק לזה, שמעתי שרק ככה דברים קורים היום, לא?

Balkan Beat Box – My Baby
Balkan Beat Box – War Again

2 comments:

יובל said...

הכתיבה מקסימה וקולחת ויש לה הגיון פנימי מוצק עד שהיא מדכאת אפילו את היצר הבסיסי להתקומם ולהזכיר שהמציאות, איך לומר, לא בדיוק מתיישבת עם התיאוריה.
בקיצור, שוחי, אתה הופך ליאיר לפיד. אפילו ג'יימי פוקס וג'ניפר האדסון יסכימו איתי. בהנחה שמישהו עוד מקשיב לכושים בכלל

אה, ולגבי תומר יוסף. איך אומרים אצלנו? הלך הפלא, נשאר הילד. שלא לומר הילד הערס.
סורי טו ברסט יור ג'חנון, אבל מכל האובר הייפ של הבלקנים, ההופעה בהאנגר השאירה אותי קצת מבולבל ובעיקר בסטרס. לא שלא היה כיף. היה גם היה, אלא שרגעי ההתעלות המוזיקליים מהצ'ולה האלבנית ולהקת "לה קוונטה דה סופיה" לא האפילו על הטראומה מהערס שעלה על הברזלים כשהוא מנסה לשלהב את הקהל באמצעות צרחות עידוד במתכונת פיוג'ן בין מסע של המסייעת ומסיבת מילת נשים ברמאללה.
איך לומר? יו הד טו בי דר. איזה פספוס של הזדמנות להגיד שהכל בישראל צעקני, אלים ותוקפני.

בקיצור, אם פעם היה לנו סמן קיצוני לחבורת לדרמן, קרפל, מתוק התפוח ו"המיטה רואה אותי ככה, ואתם רואים אותי ככה", נשאר לנו בעיקר אייל גולן משתכנז. ואיך אומרים משתכנז באינדי? נכון, מתבלקן.

Shachar said...

להגיד שאני מדבר שטויות חסרות בסיס זה לומר את הידוע לכל, שהרי על זה הליהוגים חסרי התועלת שלי מבוסס כל הבלוג הזה, אבל לקרוא לי יאיר לפיד?
you cut me deep, Shrek, you cut me deep.
אני לא בטוח שאוכל להתאושש מזה.

לא חשבתי שאתה עשוי מהחומר שעשוי להנות בכלל מבלקן ביט בוקס ואני אומר את זה מבלי להתנשא או להעליב, פשוט זעקות סקסופונים וזיעה הם לא הלחמניות שלך.
אז אולי מוזיקה בלקנית לא הייפית כמו ב-2002 אבל למי שגדל על הקצב הזה (במחצית) ביתו, אין ממש חשיבות לשנה הקלנדרית.

מצד אחד אתה אומר שהוא ערס מצד שני משתכנז. אני לא לגמרי מבין מה הטענה שלך כלפי מר יוסף.

ולסיכום, שלא תחשוב שלא זיהיתי שמעבר לסובלימציה התגובה שלך צעקנית, אלימה ותוקפנית. איך אני אוהב אותך לבנטיני.