דרקונים, כפתורים והשקט שאחרי הסערה

מלבד מוזיקה יש רק דבר אחד נוסף שאני צורך באותה יראת קודש – שקט. ממש כמו במוזיקה, לשקט יש כל כך הרבה ז'אנרים ותת ז'אנרים. יש שקט של יום, ושקט של לילה ושקט של צלילה ושקט של מדבר. ויש גם את השקט המיוחד הזה שאף פעם לא נשמע אותו דבר – השקט שאחרי הסערה. בשביל להיות מסוגל לשמוע את מה שטמון בו צריך, לפעמים, לייצר את הסערה הנכונה. כזאת שתחריש את האוזניים, תצרום, תציק, תמתח את הגבולות, תקלף ממך את כל מה שצריך להשאר מאחור ותותיר אותך חשוף ורגיש. כמובן שאין מתכון שמתאים לכל אוזן, אבל הנה דוגמא למוזיקה שמייצרת לי את שקט מרגש ומצליחה להיות איכותית וראויה יותר מצליליה של מכסחת דשא בשעת בוקר מוקדמת.
ב-Dragons of Zynth נתקלתי כחימום ל-Yeasayer. משהו בהם הזכיר לי את TV on the Radio רק קצת אחרת. דמיינו תופים משיר אחד, גיטרה משיר שני ושירה משיר שלישי ועכשיו נגנו את זה לאחור ותקבלו קטע של הדרקונים. איזה רעש נוראי החבורה הזאת יצרה ובאיזה ווליום מוטרף. אבל מתוך כל הקקופוניה הזאת זיהיתי שמשהו עובד שם ברקע – הלמות התופים המדוייקות, הצליחו לשמור על הריפים הפתוחים והשירה הזועקת מלאבד שליטה לחלוטין ולהתפוצץ ועל הבמה. ואז, בבית, הכל נשמע נכון. מסתבר ש-Coronation Theives, אלבום הבכורה שלהם הופק על ידי אחד מחברי TVOTR שדאג שהכל ישמע בדיוק כמו שצריך ורקם להם אלבום אדיר.
בשונה מהם, Fuck Buttons עושים רעש אקספרימנטלי תעשייתי נפלא. רצועות ארוכות שנמתחות ונמתחות, בונות שכבה על גבי שכבה על גבי שכבה של רעש שבו זמנית מגרה את האוזן ודוחק אותי לקצה יכולת ההאזנה שלי. אני מוצא עצמי חוזר שוב ושוב לאלבום הזה. יש משהו כמעט מדיטטיבי בסערה הסטטית הזאת שהם מייצרים. כמעט תמיד הפיתוי לקטוע את ההאזנה באמצע באופן פתאומי גובר עלי, ואני מרגיש איך הנשימה שלי נעצרת לשבריר שניה כאילו זרקו אותי למים קפואים. אם להיות כנה, לא לא שמעתי מעודי יותר מ-3 רצועות ברצף מהאלבום. תמיד בחרתי לחתוך וממש כמו שהמליצו דפש מוד, להתענג על הדממה הצלולה שנותרה תלויה באויר.

Dragons of Zynth - Anna Mae
Dragons of Zynth - Breaker
Fuck Buttons - Sweet Love for Planet Earth