אני הולך במורד הרחוב שיוצא מביתי, דוחף ביד אחת עגלת תינוק וביד השניה מקליד הודעה בנייד במיומנות של אב שלמד שאפשר לעשות הכל ביד אחת כשלפתע אני מרגיש שהעגלה נתקעת קלות במשהו. אני מרים את הראש והוא עומד מולי. גם א-ת-ה שכן שלי? חשבתי לעצמי. זה משאיר את בוי ג'ורג' הרבה מאחור, או לפחות בעיניהם של אחדים. ואז שמתי לב שגם אשתו שם ואפילו מחזיקה בידיה את הכלב המטופש שלהם. זה נראה בדיוק ככה, ממש באותו מקום, רק בכוון ההפוך של הרחוב:
"תזיז את הפאקן עגלה 'שך מהפאקן דרך שלי יו פאקן קאנט!"
"תגיד, אפס, אתה לא הבכיין הזה מהלהקת בנים המעפנה הזאת?"
"תזיז את הפאקן עגלה שלך לפני שאתה מקבל פאקן טיפול מנצ'סטרי לפאקן פנים שלך."
"על חולון שמעת? עם סקיני ג'ינס כאלה לא היית מגיע לכיתה ח'. ומה קרה לשיער שלך? תן, תן לעבור. הבן שלי ממהר לאיזו פגישה עם בובה של קוף."
"אני אגיד לך בפאקן פעם הפאקן אחרונה, תזיז את העגלה או שאני קורא לאח שלי ואנחנו נזיין אותך ואת הבן השמ..."
האח הטיפש לבית גלאגר לא סיים את המשפט. הייתה זאת יקירתי ששברה לו את האף בנגיחה. ואח"כ גם לאישתו ולכלב, למען שלום בית, אפליה מתקנת וסימטריה. "איזה מן אבא מחורבן אתה, ככה אתה מרשה שידברו על הבן שלך?" אמרה הלביאה בעוד היא מלקקת את כפות ידיה (פעולה מוזרה בהתחשב בכך שהיא כרגע השתמשה בראשה כדי לנגוח אבל למדתי על בשרי שאין להתווכח עם לביאות). "השכונה הזאת מתדרדרת, אנחנו חייבים לעבור מפה. יש פה סלבס כמו פטריות אחרי שפשפת." זרקתי לעברה בעודנו חולפים על פניהם המדממות ומשחילים עוד איזו בעיטה קטנה בראש לכל אחד כדי להרגיע את התסכול שבמחשבה על מעבר דירה נוסף.
הלוואי והייתי גר ליד Joe Gideon & the Shark. גדעון ואחותו, ויוה, נשמעים לי כמו שכנים נחמדים. וחוצמזה, כל מי שחבר של ארצ'י ברונסון אאוטפיט לא יכול להיות שכן רע. קצת קשה לי להשלים שהם במקור מבירמינגהם. למעשה, קשה בכלל להבין שהם לא מעיירה נידחת איפשהו באחת ממדינות המרכז עד דרום ארה"ב.
בלוז-פאנק-אמריקנה, אם אפשר בכלל לומר את שלושת אלה באותה נשימה, הם גרעין המוזיקה של ג'ו גדעון ואחותו הכרישה. אבל זאת השירה של גדעון שעושה לי את זה. המוזיקה בהרבה מהשירים היא רק תפאורה לסיפורים המעוותים מלאי האבחנות שרוקם לנו גדעון, משפט אחרי משפט, בדקלום מלא דרמה שהופך לזעקות שבורות בקול פוצע. העולם שהם בוראים מרגיש כמו אחד שאחים בונים לעצמם בשביל לברוח ממציאות רקובה למקום דימיוני משותף רק להם. במקרה הזה, העולם שיצרו כנראה מופרע לא פחות מזה שממנו ברחו ועם זאת קוסם לי הרבה יותר מאשר נווה המדבר השחון שיצרו זוג אחים אחר. פאקן קאנטס.
Joe Gideon & the Shark – DOL
Joe Gideon & the Shark – True Nature
"תזיז את הפאקן עגלה 'שך מהפאקן דרך שלי יו פאקן קאנט!"
"תגיד, אפס, אתה לא הבכיין הזה מהלהקת בנים המעפנה הזאת?"
"תזיז את הפאקן עגלה שלך לפני שאתה מקבל פאקן טיפול מנצ'סטרי לפאקן פנים שלך."
"על חולון שמעת? עם סקיני ג'ינס כאלה לא היית מגיע לכיתה ח'. ומה קרה לשיער שלך? תן, תן לעבור. הבן שלי ממהר לאיזו פגישה עם בובה של קוף."
"אני אגיד לך בפאקן פעם הפאקן אחרונה, תזיז את העגלה או שאני קורא לאח שלי ואנחנו נזיין אותך ואת הבן השמ..."
האח הטיפש לבית גלאגר לא סיים את המשפט. הייתה זאת יקירתי ששברה לו את האף בנגיחה. ואח"כ גם לאישתו ולכלב, למען שלום בית, אפליה מתקנת וסימטריה. "איזה מן אבא מחורבן אתה, ככה אתה מרשה שידברו על הבן שלך?" אמרה הלביאה בעוד היא מלקקת את כפות ידיה (פעולה מוזרה בהתחשב בכך שהיא כרגע השתמשה בראשה כדי לנגוח אבל למדתי על בשרי שאין להתווכח עם לביאות). "השכונה הזאת מתדרדרת, אנחנו חייבים לעבור מפה. יש פה סלבס כמו פטריות אחרי שפשפת." זרקתי לעברה בעודנו חולפים על פניהם המדממות ומשחילים עוד איזו בעיטה קטנה בראש לכל אחד כדי להרגיע את התסכול שבמחשבה על מעבר דירה נוסף.
בלוז-פאנק-אמריקנה, אם אפשר בכלל לומר את שלושת אלה באותה נשימה, הם גרעין המוזיקה של ג'ו גדעון ואחותו הכרישה. אבל זאת השירה של גדעון שעושה לי את זה. המוזיקה בהרבה מהשירים היא רק תפאורה לסיפורים המעוותים מלאי האבחנות שרוקם לנו גדעון, משפט אחרי משפט, בדקלום מלא דרמה שהופך לזעקות שבורות בקול פוצע. העולם שהם בוראים מרגיש כמו אחד שאחים בונים לעצמם בשביל לברוח ממציאות רקובה למקום דימיוני משותף רק להם. במקרה הזה, העולם שיצרו כנראה מופרע לא פחות מזה שממנו ברחו ועם זאת קוסם לי הרבה יותר מאשר נווה המדבר השחון שיצרו זוג אחים אחר. פאקן קאנטס.
Joe Gideon & the Shark – DOL
Joe Gideon & the Shark – True Nature
רסס
מייל
מונוקרייב בפייסבוק
מונוקרייב בלאסט.פמ
מונוקרייב במייספייס
מונוקרייב ביוטיוב
מונוקרייב בפליקר
מונוקרייב בטוויטר
4 comments:
לא הבנתי, אז אתה צילמת את התמונה הזו? ולא הייתי מתעסק במקומך עם השכן ליאם גלאגר, אין לו אלוהים למנצ'סטרי הזה למרות הסקיני ג'ינס.
אין לו אלוהים ואין לו כשרון.
לא הייתי טורח לצלם אותו גם אם ממש היה מבקש.
חיפשתי בגוגל ובמקרה מצאתי את התמונה הזאת שצולמה ברחוב ממש ליד הבית שלו.
פוסט מעולה! צחקתי עד דמעות
חבל שלא היו מכות בטח היה מצחיק שבעתיים...
אוי קרעת אותי עם המשפט של ה- עם הסקיני הזה לא היית עובר את כיתה ח' בחולון
גדול
Post a Comment