קיצור תולדות הזמן – פרק א': לימבו

לפני שאני חוזר לכתוב, עלי לנער קצת אבק מהספריות המוזיקליות המרקיבות שמפוזרות מתחת למקשים עליהם אני מקליד ברגעים אלה ממש. זה יהיה קצר ומרתק הרבה יותר מהאלטרנטיבה של הוקינס (שהתבשר לי לאחרונה כי הוא נוהג להתגלגל ברחובות ליד ביתו של חבר. גאווה אמיתית).

Thieves Like Us אמור להיות אחד ההרכבים שמרוחים בכל בלוג הייפי שמכבד את עצמו אבל כנראה שמשהו הלך לאיבוד איפשהו בדרך. איפשהו בין הג'וניור בויז, כרומטיקהס וניו אורדר, אם קיים כזה מקום, יושבים הגנבים, תלוי באיזה אלבום תתפסו אותם. החדש, Again and Again, מוצא אותם במוד חולמני יותר מקודמו שכוון לרגליים. כמעט אפשר לשמוע את המעבר שלהם מברלין (וניו יורק) של האלבום הראשון לפריז של האלבום הנוכחי. מסריח מצרפתים פה, באופן הכי טוב שאפשר.

Thieves Like Us – Never Known Love
Thieves Like Us – Shyness

על Silver Columns של Adem ו-Pictish Trail כתבתי לא מזמן וכל התחזיות שלי הגשימו את עצמם. אלבום דאנס (בחיי, כתבתי ז'אנר מוזיקלי) ואחד הטובים ששמעתי שנים. לא מתחכם, לא מתוחכם, יפהפה ואפקטיבי עד כדי כאב רגליים. כמעט את כל האלבום אפשר להקליט מחדש בתור פסקול 16ביט למשחק באטארי והוא עדין ישמע נהדר. בפשטות הזאת נחה הגאונות שלו.

Silver Columns – Brow Beaten
Silver Columns - Heart Murmurs

אחרי אלבום בכורה מעט מבלבל והופעה אחת מלאת השראה קיוויתי ש-Here We Go Magic יתנקזו לכדי יצירה אחת מופתית באלבום השני שלהם. הם, כמובן, הפנו את התקוות שלי לכוון הכללי של הרקטום שלהם. ואף על פי כן, Pigeons, האלבום החדש שלהם, לא מסריח, אפילו לא מעט. הוא רק מעט לא צפוי. משהו בין גריזלי בר לשיקגו (זאת, לא זאת), כמה צעדים לכל כוון אפשרי בו זמנית מהאלבום הקודם. שווה כמה האזנות ולו רק בשביל המקוריות והפסיכדליה אבל לא מהזן ההייפי שטובע בריוורב, אלא מאלה שלוקחים אותך לטיול במקום חדש בכל פעם.

Here We Go Magic – Casual
Here We Go Magic – Old World United

שנה

אם זה היה תלוי בי, הייתי מרכיב אוסף שונה לחלוטין למסיבת יום ההולדת הראשונה של הבן שלי. הזדמנות נהדרת לבנות פלייליסט קטלני, גאוני, מבריק ויחיד במינו שישאיר גברים, נשים וטף פעורי אוזניים ואסירי תודה. יקירתי היא זאת שהציצה מעבר לכתפי ותהתה האם שוב אני כמהה לשורשיי האבודים כשראתה אותי בוחר בקפידה שיר של עפרה חזה. "זה יהיה נהדר מחר, אני אומר לך!" חייכתי בהתרגשות. אצבעה הארוכה נשלחה לכפתור ה-del והפסיקה הוכרזה בלחישה נוקבת "תשכח מזה. יש לך כמה אלפים של אלבומים, תבחר איזה כמה שיתנגנו טוב ברקע ותפסיק לשחק בדיג'יי". היא צודקת, אבל לא מהסיבה שהיא חושבת. הרי לא משנה מה אנגן זה יפול על אוזניים ערלות, אז למה בכלל לטרוח? (ויסלחו לי מעט האנשים שיהיו במסיבה ואכן אוחזים בטעם מוזיקלי, אנא הציגו עצמכם בפני עם נימוקים ודוגמאות ותזכו לפיצוי).
אבל בדקות לפני שכולם יגיעו, אני יודע כבר בדיוק מה אנגן. כבר חודש שאני מזריק לעצמי לפחות פעם אחת ביום את השיר הזה שגורם לי לרצות לקפוץ למרחקים עמוקים; כש-Adem, אחד האנשים שאני יותר אוהב בעולם, חבר ל-Pictish Trail אפשר היה לחשוב שיתחילו דיבורים על עוד מיני-סופר-גרופ שהולכים להתפלש בהייפ אינדי-פולקי אבל בדיוק אז שוברים השניים האלה את הכלים ומחליטים שבעצם הם רוצים לעשות מוזיקה אלקטרונית ואם אפשר אז בכלל בלי להזכיר שהם אלה שעומדים מאחוריה. וכך יצרו להם את האלטר-אגו שלהם: Silver Columns. אחרי שזה תפס את האוזניים של לא מעט אנשים, היוצרים בחרו לצאת מהארון ולחשוף את זהותם. טריק שווקי? חשש מסטיגמות? פחד במה? למי אכפת. העבודה על האלבום בעיצומה. אני מחזיק אצבעות, יש סיכוי שלקיץ הזה יהיה פסקול מוצלח.

Silver Columns – Cavalier :: Time+ Space machine Remix

ודרך אגב, מי שאחראי על הרמיקס האדיר למעלה הוא The Time and Space Machine, שמוציא ממש עכשיו אלבום חדש, Set Phazers to Stun. אם שמות כמו Caribou ו-The Aliens מרגשים אתכם, סיכוי סביר שתחבבו גם את הפסיכדל הזה. לא בדיוק מישהו שהייתי מרגיש נוח שיסתובב בחברת ילדים אבל למבוגרים הוא בהחלט עושה נעים.

The Time and Space Machine – Children of the Sun