היא עוד תמות, היא עוד תמות, זה ג'וק קטן וזה עובר והיא תמות

אז יצאתי טמבל. אני לא ממש מתרגש מזה, נסיון של שנים. האמת היא שאני לא אוהב ביקורות שליליות, אין בהן באמת ערך ולהיות ציני זאת לא חכמה לילדים גדולים. אז כדי לנסות ולכפר על אוירת הבאשינג שאפפה אותי בכתיבת הפוסט הקודם, באתי בשביל לפרגן, אבל לא למפלצת, אלא לכמה להקות אלמוניות שהצליחו לתפוס לרגע או שניים את אוזניי הזקנות והעייפות (2007 הורגת אותי, אני לא רואה איך אני צולח אותה).
ההימור שלי לטווח הארוך יהיה כנראה על Sophe Lux מפורטלנד, אורגון, שהוציאו ממש עכשיו את האלבום השני שלהם Waking the Mystics. אני לא ממש יודע אם דגתי אותם או הם אותי. מה שאני כן יכול להגיד הוא שאחרי ששומעים את הסולנית שלהם פעם אחת, אי אפשר לשכוח אותה לעולם. סוג של קייט בוש עם טאצ' קאברטי פסיכוטי ו-R כמו שרק תימניות שגרות בוואלי וקוראות לעצמן ברברה יודעות להגות. אם זה גימיק, זה עובד גם בפעם השניה והשלישית. האופרת רוק הכי מרעננת ששמעתי מאז רוקי הורור שואו.

Sophe Lux – Target market
Sophe Lux – God doesn’t take American Express
Sohpe Lux – Stella

לטווח הקצר, אני מהמר על The Bird and The Bee. אם תגידו שסרחתי טוטאלית והפכתי לזונה של פופ, אני אאלץ להסכים. להגנתי אני אנסה לטעון שגם בקול של הסולנית של הצמד הזה יש משהו, אחר לחלוטין משל סופי-לוקס, שגורם לי לרצות להקשיב לה עוד ועוד. ואולי פשוט נדבקתי מרועי בקופנהגן באיזה סטרפטוקוקוס-שמאלץ, שמעתי שזה נפוץ בשבדיה. אני מקווה שהרופא ירשום לי כמה הופעות בשביל להעביר את זה.

The Bird and the Bee – Fucking boyfriend
The Bird and the Bee – Again & again