הקרקס המעופף של פיאט פונטו

להשתמש בשיר לפסקול של פרסומת כבר נהיה עניין של שגרה. אפילו לגניבת קונספט בלי בושה כבר התרגלנו, כמו במקרה של Berocca שחמסו את ריקוד ההליכונים ל-OK GO (ועוד הדביקו לו את Living on the Ceiling של Blancmange, שהושאל בעצמו לפתיח החדשות בערבית של הערוץ הראשון אי שם באייטיז).
והנה באים להם הפרסומאים העצלנים של פיאט פונטו ואומרים ל-zZz "היי, אהבנו את הקליפ שלכם וגם את השיר, אכפת לכם אם ניקח את שניהם? מבטיחים לשפוך עליכם הרבה מזומנים...". ו-zZz, כמו כל להקה שרוצה לפרוץ ולקדם את האלבום השני שלה, אמרה כן. עסקה שטובה לכולם? יכול להיות, אבל איכשהו לא נשאר לי טעם טוב מכל הסיפור הזה. אמנות אמורה לתת השראה ליוצרים אחרים, לאתגר אותם לאמץ קונספט רק עד גבול מסויים ולהמשיך אותו עם נגיעה אישית שלהם. לעשות מה שפיאט עשו זה בערך כמו לבנות העתק של מגדל אייפל או של הפירמידות במדבריות נוואדה – לא מקורי, סר טעם ומדיף ארומה קפיטליסטית. נו שויין, לפחות השיר טוב.

הקליפ המקורי:

הפרסומת של פיאט:

אנחנו על המפית

שלשום, בעוד אחת מההופעות, פגשתי את הבעלים של Excelsior Recordings , הלייבל של zZz שהופיעו באותו הערב. חוץ מהעובדה המשעשעת והמשמחת שהוא הבן אדם השני שאומר "רוקפור!" כתגובה אינסטקנטיבית לשמע העובדה שאני מישראל (הראשון היה הגיטריסט של Meligrove Band) הוא סיפר לי סיפור מעניין שלא שמעתי קודם. האגדה בתעשייה מספרת שאי שם בתחילת הניינטיז EMI רצו לזרוק את רדיוהד לכל הרוחות אחרי ש-Pablo Honey, אלבום הבכורה שלהם, לא הרקיע שחקים במכירות. אבל אז, Creep הגיע למקום הראשון במצעד המכירות במדינה איזוטרית וקטנה בשם ישראל ומישהו בהנהלה הבכירה החליט לתת להם עוד צ'אנס. ההמשך',כמובן, ידוע לכולם. אז מה? סיפור אמיתי או בדיחה הולנדית על חשבוני? אם למישהו יש מה להוסיף בנושא יהיה מעניין לשמוע.
אתם מבינים מה זה אומר? יכול להיות שאנחנו, העם הנבחר היושב בציון, במו ידינו, הבאנו גאולה לעולם בצורת רדיוהד? זה הרי יכנס לחומר התעמולה של משרד החוץ אם יתברר שזה נכון. כמה שנים אפשר עוד לרכב על יהודי העבר כמו אינשטיין, וודי אלן, ברברה סטרייסנד או גונזו מהחבובות (עם האף הזה אל תגידו לי שהוא לא יהודי)? הגיע הזמן לזוית חדשה וצעירה כדי לשווק את המדינה הכושלת. בכלל, אני חושב שאישתו הישראלית של ג'וני גרינווד צריכה לשכנע אותו להתגייר ואת העורלה שלו, אחרי שיחתוך, צריך לתלות בכנסת, לתפארת מדינת ישראל, היא מדינת היהודים! (חוץ מיהודי, הרצל גם היה איש זאב ידוע).

בעוד שעות ספורות אהיה על מטוס בדרך לברלין. בכל הביקורים האחרונים שלי בגרמניה, לא הצלחתי לגרום לדמיון שלי להפסיק ולצבוע את העיר שבה הלכתי בסממנים נאציים - "הנה, שם מלמעלה ירדו הדגלים לאורך כל הבנין, כן...בדיוק ככה. וכאן משמאל יהיה הפודיום. טוב. עכשיו תוסיף עוד כמו עשרות אלפי אנשים כאן בכיכר...בול! אפשר גם כמה טנקים ואיזה פולקסווגן שחור עם תת מקלע? מעולה, תודה. שום דבר לא השתנה פה מאז". דור שלישי לשואה, לא הולך ברגל. אולי ביקור בגראונד זירו של מדינת ישראל יאזן קצת את הבחילה הזאת שעולה לי בכל פעם שאני מריח את הארומה המעופשת והגזענית של גאווה יהודית.

Hospital Ships – I Want to Get It Out
Back in Judy's Shack – The Forest
The Sugar Oaks – Very Sparrow

V אינטגרציה

הפינה היחידה של מונוקרייב חוגגת (באיחור רב) את הפוסט החמישי. אני לא יכול לחשוב על משהו חסר חשיבות יותר מחגיגות לפינה בבלוג מוזיקה. בכלל, יצאה כותרת שנשמעת כמו רקטה סורית או מגזין שירה של מתנ"ס בדרום תל אביב. חרא של התחלה. מקווה שזה ישתפר עם המוזיקה.

Sunharbour :: את ההרכב הכיפי האלה ראיתי לגמרי במקרה כשעברתי עם אורחת באחד מהמקומות האלה שפזורים בעיר ותמיד יש בהם הופעות חינם. אמנם עד היום כל ההופעות שראיתי שם באקראי היו כיפיות, אבל הפעם זאת כבר רמה אחרת לגמרי. Sunharbour הם הרכב של 14 אנשים (כשמצליחים לתאם שכולם יגיעו) שלמרות האנונימיות נשמע מלוטש ומקצועי. כמו הרבה אומנים שהתגלו בפינה הזאת, אני מהמר שהאלבום שלהם יעשה קצת גלים בביצה המקומית. הם מצליחים להשמע כמו שילוב של זירו7, סינמטיק אורקסטרה ובונובו. לא רע, מה? תייקו תחת "בואי שמש".

Sunharbour – Up feat Trisha
Sunharbour – Sailing

Head and Neck Sessions :: אם אני כבר בז'אנרים אהובים, גם השלישיה האנגלית מזכירה קצת את המוזכרים מעלה אבל יותר מושכת לכיוונים טריפ הופיים נשכחים סטייל לונדיניום של Archive או Silent Poets. איכשהו, הסגנון הזה עוד לא מוצה בעיני. תייקו תחת "חשש לפרץ נוסטלגיה".

Head and Neck Sessions – 12 12
Head and Neck Sessions – Throttle

Fonda 500 :: את החברה החמודים שמעתי כבר מזמן והצלחתי לפספס בהופעה פעמיים. בקצה השני של העיר, הלכה לה גב' פליקס להופעה אנונימית (מבלי להזמין אותי) וגילתה את הקסם שבאוזני הדב. למרות האלבומים שמאחוריהם, נראה לי שדווקא באלבום החדש, שיצא ממש עכשיו, סוף סוף יצא להם מה שהם התכוונו. פופ-רוק-אלקטרוני חסר גבולות והגדרות. תייקו תחת "בא לי טוב הדב".

Fonda 500 – I Heart Stereo
Fonda 500 – Jemappelle

Banjo of Freakout:: פה הגענו לחלק הקשה של הלחם. באופן אישי, לחם בלי קשה הוא לא לחם בשבילי. מאחורי השם המעולה עומד בחור בשם Alessio Natalizia שמצליח להשמע חלומי ורך ובו זמנית גם אלקטרוני, שבור ומקוטע. משהו במוזיקה מזכיר לי את Le Loup שגם להם לא הצלחתי למצוא את המילים. תייקו תחת "תן לי לחזור אליך עם תשובה".

Banjo of Freakout – Mr No
Banjo of Freakout – Like You

zZz :: אם אי פעם תהיתם איך היה נשמע מפגש של דפש מוד ו-The Doors הנה התשובה. עוד להקת רטרו-אלקטרו, הפעם מאמסטרדם. אבל בשונה ממה שמקובל בז'אנר יש איזו נימה קצת יותר קלילה שמרחפת מעל המוזיקה שלהם. לא פארודיה, אבל גם לא הכבדות המאולצת שמאפיינת כל כך את הרטרו. תייקו תחת "הולכת להיות הופעה בת זונה שבוע הבא".

zZz – Lucy
zZz – House of Sin

They Came From the Stars, I Saw Them :: לקינוח, כדי לחתום את הפינה בחגיגיות ועם זאת לא להעמיס עליכם יותר מדי, הנה אחד הדברים הכי חמים באנדרגראונד הלונדוני. אני אמנם מתעב סופרלטיבים כאלה אבל עכשיו ש-Vampire Weekend, Black Kids ו-Foals כבר הפכו לשלג דאשתקד שהרי ההייפ חמקמק מאוד הוא, הגיע הזמן לסמן את הדבר הבא. הכינו את האוזניים לדבר הבא, שעלול להשמע תמוה בשמיעה הראשונה, אבל הוא אחד הדברים הרעננים, האינטיליגנטיים והכיפיים ששמעתי בשעה האחרונה. תייקו תחת "מהר, לפני שההייפ עובר".

TCFTSIST – The Hot Inc
TCFTSIST – Down on the Dancefloor