בליים קנדה

פלאפל מעוז:............................................................................ 3.80£
כרטיס להופעה:..........................................................................5.00£
4 פיינטים של בירה ג'מייקנית:......................................................... 12.80£
לקנות דיסק מהמתופף ולקבל אחד נוסף במתנה:....................................... 10.00£
להגיד לגיטריסט שהם יותר טובים מרוב החברים הקנדיים שלהם כולל Broken Social Scene וכו' ולשמוע אותו אומר בקול מרמז: אתה יודע שאני בעצמי ברוקן סושיאל סצין............Priceless

אם יש רגעים בחיים שבגללם אני עדיין לא משליך את עצמי אל מול הקרונות של הרכבת לאוקספורד בוקר אחרי בוקר הם נראים כמו ליל חמישי האחרון. בדיוק חודש אחרי הפוסט הסופרלטיבי שלי, The Meligrove Band הגיעו ללונדון היישר ל-Blow Up Metro. שם קצת בעייתי לחיפוש בגוגל, דרך אגב. הייתי בטוח שבאותה שניה שהאצבע תלחץ על ה-enter, תריסר לוחמי SAS יפרצו למשרד מכל חלון, דלת ותקרת אקוסטית ומרכז המצח שלי יהפוך חם מנקודות הלייזר שיתרכזו לכיוונו. זה לא קרה.
לא היה לי ברור למה הם מופיעים במקומות כל כך קטנים ואפילו לא בתור הלהקה המרכזית בערב. אני מאמין שהתשובה טמונה באתנוצנטריות המחורבנת של תושבי האי; האלבום של המליגרוב בנד יוצא באנגליה רק בתחילת אוגוסט ומה שעוד לא יצא באי – לא קיים. עד היום, זאת הפעם הראשונה שזה משחק לטובתי. כל הקהל מונה אולי 50 איש. אני בין הבודדים שבאו לראות אותם ולא את אחת משלושת הלהקות האחרות שלמי-אכפת-איך-קוראים-להם-בכלל שמופיעות גם כן באותו ערב. המליגרובס הם השניים להופיע. שהם עולים אני בקדמת הבמה, ליטרלי מתחת לאף שלהם, מאושר כמו גרופית בת 15. יש לי הופעה פרטית משל עצמי. בסה"כ 30 דקות של הופעה, אבל כמו שפרק של "פרפר נחמד" יכול להכיל כל כך הרבה בחצי שעה, ככה גם ההופעה שלהם. המליגרובים מפוצצים את המטרו; האנרגיות מתיזות ריקושטים על הקהל, הנגינה מוציאה את את המקסימום מכל אקורד והשירים רודפים אחד את השני, ממש כמו באלבום. הם בטח לא עושים את זה בשביל המעריצים כי מדובר בי - שרוקד, קופץ ושר כל מילה - ועוד כמה אנשים שעומדים מאחוריו ותוהים מה לא בסדר עם הבבון שלפניהם. אחרי שני שירים הם זורקים לקהל טמבורינים קטנים שילוו אותם בשירים. בדיוק מה שהייתי צריך. עד סוף ההופעה שלי כבר היה מפורק לגמרי. איזה כיף. אני חושב שאחריהם באמת היו עוד 2 להקות אבל אני לא יכול להגיד את זה בוודאות.
בסוף ההופעה הלכתי להחליף כמה מילים עם הלהקה. אני חייב להודות שלרב זה הפוך לגמרי מכל מה שהייתי עושה. אבל אם כבר גרופית, אז המעמד מחייב. לא חסכתי במילים ושפכתי עליהם את אותן תשבוחות שהם ראויים להם. זה היה פשוט נפלא לראות את החברה האלה מתרגשים מהמחמאות ומאושרים לדעת שיש מישהו שמרגיש ככה כלפי המוזיקה שלהם.
לא הצלחתי להתאפק ושאלתי את המתופף מה בעצם הם עושים בכזה מקום קטן מופיעים עם עוד להקות של 3 אקורדים. הוא לא התבלבל וענה שהם באו בעיקר בשביל שהשם שלהם יתחיל לחלחל לתודעה של האנשים וגם סתם להנות מלונדון. כשהתנצלתי ואמרתי לו שאני ממש לא מכיר את שני האלבומים הקודמים שלהם הוא אמר "אתה יודע מה, זה ממש לא חשוב. אם להיות כנה הם היו די מחורבנים..."
אבל הרגע ההזוי ביותר הגיע בשיחה עם הגיטריסט/קלידן/חצוצרן; תוך כדי שהוא חולק את ההתלהבות שלו מהעיר - "איזה מקום מדהים, ניו יורק היא כלום לעומת לונדון! הכל קורה פה. רק אין להם מזגנים בשום מקום" – הזדהיתי ואמרתי שמאיפה שאני בא אי אפשר לחיות בלי מזגן ביולי.
- "מאיפה אתה?"
- "לא מהמקום הכי פופולרי היום בעולם…מישראל" עניתי בחיוך.
- "לא, לא, לא, בן אדם, אין פה בכלל על מה לדבר. פוליטיקה זה דבר אחד ומוזיקה זה דבר אחר לגמרי." הוא ענה בנחרצות. "אולי אתה מכיר במקרה להקה ישראלית בשם רוקפור?" הוא שאל.
- "רק במקרה, הם מהעיר שלי…איך לעזאזל אתה מכיר אותם?" התפלאתי.
- "I keep my ears to the ground, man. הם להקה מעולה..."
ולסיום האופוריה הזאת, נוספה הבטחה להגיע שוב ללונדון באוקטובר להופעה מלאה והתלהבות עצומה מהחומר החדש שהם עובדים עליו בימים אלו. אם הייתי גרופית אמיתית הייתי יורדת לו בשירותים או משהו, אבל באמת לא התחשק לי לקלקל את הטעם של הבירה.
אני יודע שעוד לא מספיק אנשים מכירים אותם, אבל הפעם זה ברור לי לגמרי, ההייפ באופק. בסיכום השנה שאני לעולם לא אכתוב, זה אלבום השנה שלי.
ובינתיים, תסתפקו בהופעה חיה שלהם + כמה הקלטות אולפן. וכרגיל, תמונות מההופעה, באדיבות Z, שבא לחזק ויצא מחוזק בדיסק.