כל העסק הזה של סיכומי שנה מעניין לי את האשכים מה שאומר שסיכומי חצי השנה, בחשבון פשוט, מעניינים לי את האשך. אבל לעצור לחשבון נפש קצר, אני תמיד מוכן. בפרט ביום שכזה.
אז החישוב שלי מראה שעד כה משהו קצת חסר לי בשנה הזאת. כמעט כל האלקטרו פופ וכו' (אל תתפסו אותי במילה על השם של הז'אנר, אני זקן מדי לתתי ז'אנרים) שיצא לי לשמוע השנה פשוט לא עשה לי את זה. אם נשים בצד את Hot Chip, אני לא מצליח לחשוב אפילו על להקה אחת שממש ריגשה אותי. The Knife התחילו לעשות לי מה שעשו Tiefschwartz, Ladytron ו-Fischerspooner לפני שנה פחות או יותר. לא ממש בדקתי, אבל נדמה לי שלא ממש יצאו הרבה אלבומים בז'אנר הרחב הזה שאני כל כך מחבב.
אבל לא באתי לחלוק איתכם את יסוריי אלא כדי לגאול אותכם מהם; לרשימה המצומצמת הצטרף לאחרונה שם חדש – Junior Boys שמוציאים את So this is goodbye , האלבום השני שלהם, ממש עכשיו. למי שהצטרף רק עכשיו, הג'וניור בויס הם דואו אלקטרוני קנדי (שוב קנדה!), רגוע, מינורי, מלא אוירה ומושפע נפלאות מהאייטיז. השירים שלהם עמוסים במטענים שנבנים ביד מיומנת על פני שיר שלם ולא מגיעים לקליימקס, טיזינג ארוך ומענג. מאוד טעים. בקרוב ההופעה.
אם פיספסתי איזה אלבום בז'אנר, אז בחייאת, תזרקו איזה תגובה או משהו. אני לבד כמו כלב פה, מוקף בקולגות בריטיות שהולכות לראות את טייק דאת בוומבלי. מהם בטח לא תבוא הישועה.
Junior Boys – In the morning
Junior Boys – Double shadow
רסס
מייל
מונוקרייב בפייסבוק
מונוקרייב בלאסט.פמ
מונוקרייב במייספייס
מונוקרייב ביוטיוב
מונוקרייב בפליקר
מונוקרייב בטוויטר
1 comments:
And maybe the whole electro genre simply got the max out of itself and we had enough and are looking for the next thing. Like Calipso, for example.
Post a Comment