Friday, August 18, 2006

הילדודס בהופעה

שבוע אחרי מונוקרייב, פיצ'פורק הצטרפו ונתנו 9.0 לחדש של הג'וניור בויס ואמרו שהוא כנראה אחד האלבומים הכי טובים שתשמעו השנה. לא נשארתי חייב ובאותו היום קמתי והלכתי להופעה שלהם. איט מי דאסט, פיצ'פורק!
במסורת הלהקות חימום ברמה הכי גבוהה של ה-Luminaire, הפייבוריט הלונדוני שלי להופעות במשקל קל-בינוני, הפעם אלה היו Metronomy שנתנו את אחת ההופעות המצחיקות. מטרונומי עושים מוזיקה אלקטרונית מחופפת שנשמעת כאילו מישהו לקח ועיבד את הנעימה המטופשת הזאת ששרקת לעצמך בדרך לאוטו לפסקול של משחק מחשב - ברוב המקרים זה לא יותר מבסדר אבל לפעמים יש יציאות. מצד שני, בהגשה הנכונה כל שריקה כזאת הופכת לחגיגה. חוץ מהסאונד המקושקש שלהם (שברגעי שיא כולל מלודיקה) הם הקדישו שיר לננדוס, שרו בזעקות חסידיות, ורקדו בתנועות מסונכרנות בכוריאגרפיה אינפנטילית שכללה הדלקה וכיבוי של מנורות לילה שצמודות להם לחזה, איי שיט יו נוט. מוזיק דונט גט פנייר דן דיס:

אז למרות שמטרונומי כנראה לא הולכים להיות המיילו הבא, יש כמה קטעים לא גרועים בכלל באלבום שלהם. הנה כמה דוגמאות לשירים מציקים אך מדבקים להחריד וגם רמיקס מבריק לפרנץ פרדיננד.

Metronomy – You Could Easily Have Me
Metronomy – Black Eye, Burnt Thumb
Franz Ferdinand - Do You Want To :: Metronomy Remix

ואחרי כל זה עוד הייתה הופעה של הג'וניור בויס. ואפילו ממש מצויינת. הילדודס באו בהרכב עודף בדמותו של מתופף בשר ודם. להביא מתופף להופעה אלקטרונית זה קצת כמו להביא מתופף לחתונה - זה יכול להיות כיף רק אם הוא יודע מה הוא עושה ואם הוא לא נשאר כל הערב. במקרה המדובר הוא היה מרוכז באופן מוגזם, מבצע את כל המעברים בצורה מכנית ומרביץ לתופים בלי שום חן. והוא גם נשאר עד הסוף. אולי אני מגזים קצת והבחור המסכן פשוט לא היה בקנה מידה בשביל להחליף את התופים במוזיקה של הג'וניור בויס, אבל בגלל שהוא השתדל נורא ולא חרבן לי את ההופעה, אני סולח.
גם אוסף של תקלות טכניות וגליצ'ים אנטי קליימקסים לא חירבנו לי כלום; מתיו דידמאס, החצי הדיגיטלי, לא הביא את המשקפיים להופעה, ובניגוד לג'ורג' קוסטנזה, שמזהה רקונים תוך נהיגה כשהוא ממצמץ, הבחור פשוט לחץ לפחות פעמיים על הטרק הלא נכון ב-Mac שלו (חובבנות זה צחוקים); בתחילת ההופעה הבאס של ג'רמי גרינספן, החצי האנלוגי, זמזם וצרם, והגיטרה פשוט הפסיקה להשמיע קול, אבל עם קצת מזל, אילתורים וקור רוח גם זה נפתר.
אם להיות כנה, הורדתי את הציפיות שלי מההופעה לפני שהגעתי כי ניחשתי שהם לא יצליחו לשחזר את הסאונד ואת הפיל של האלבום ובטח שוב אני ארגיש בערב טריביוט. שיחקו אותה ביג טיים. הרוב בזכות הסולן שלהם; ג'רמי שמנמנן, מלא ביטחון ושופע כריזמה (בסדר, עטר?) וזה מקרין על כל מי שנוכח. למרות כל התקלות הוא המשיך לחייך, לזרוק איזו התנצלות על הציוד הקנדי הרעוע שלהם ולשיר בקול רך ומרגיע. יותר מהכל מה שעושה את ההופעה זה הנגינה שלו על הבאס והגיטרה שנתנה לכל האלקטרוניקה הזאת פאן חם .
בקיצור, עוד הופעה משובחת לרשימה. ואם עוד לא שמתם את היד על האחרון שלהם, כבו על עצמכם סיגריה ואוצו רוצו לשמוע אותו. הוא בלי שום ספק אחד האלבומים הכי טובים שתשמעו השנה. לצערי, לא הבאתי מצלמה אבל גם אם הייתי מביא לא הייתי מוציא תמונות כאלה מעולות מההופעה (באדיבות Music Like Dirt).

3 comments:

musiclikedirt said...

Cheers for the comments... only wish I could read your blog... but my hebrew is a little rusty.

As for the gigs I seem to go through spells of loads of gigs then none. Can't beat some good live music though.

Good to see some YouTube clips of Metronomy. Theres a hillarious one of some air guitar dancing, but sadly nothing of their crazed chest button pushing routines

atar said...

LOL

OK
שון
;-)

Anonymous said...

וואו, רמיקס אדיר לפרנץ! :)