לונדונקרייב - חלק ג

האנגלים אוהבים לתרום. קל ונעים לראות אותם מפרישים מעשר מכל תשלום לאיזו מדינה נדכאת באפריקה שכל הילדים בה חולי איידס, רעבים, וממש מבואסים מזה שהם כושים בנוסף לכל. ניחא לתרום לשירותרום, שמטפל במגזר של הילדים הירוקים האלה שמדי פעם מתים בשביל המדינה, אבל הבריטים הלכו צעד אחד רחוק מדי –The Prince’s Trust ; קרן שנועדה לעזור לאנשים צעירים בתחילת דרכם. סתם אנשים כמוני שבא להם, לדוגמא, להקים רשת של דוכני סחלב בלונדון (סטארט אפ מטורף שלי, דרך אגב). בהתחלה זה נשמע לי מופרך. אח"כ פשוט התחלתי לקנא.
אבל עזבו מלהתבאס מישראל/לצחוק על הבריטים מה שמעניין באמת זה איך הם מגייסים את הכסף. יפה ששאלתם. במקרה יצא לי לראות בטלויזיה את טקס ה –fashion rock שהם כבר עורכים 3 שנים ומכניס מיליוני דרכמות. כל מה שיש בו זה להקה שעולה לבמה ונותנת שיר בלייב ובו זמנית צועדות להן דוגמניות ועליהן מיטב מחצלות של מעצבי העל. נשמע משעמם ופלצני? נכון. אבל איזה הופעות שוות! Amerie דפקה איזה שלושה שירים ברצף (שזה כמעט כל הרפטואר) ולמרות שהיא שרה עם פול פלייבק עדיין גרמה לי להזיל ריר, Blondie עם דבי האריס הזקנה-אך-עדיין-בועטת כיסחו את One way or another וגם Roisin Murphy, אלילה בהתהוות, Skin ואפילו Zucchero, שנראה כאילו שלפו אותו מסמטה עבשה במיוחד, נתנו יופי של ביצועים. והכל בשביל הסחלב שלי. מרגש.