שפת אימי

בימים שהמילה גראנג' עוד הייתה חמה וטריה היישר מבית המאפה בסיאטל בואך לוס אנג'לס הייתי עסוק בחיפוש אובססיבי אחרי כל הרכב שיש לו קשר כלשהו לנירוונה, סמאשינג פאמפקינז, פרל ג'אם, הצ'ילי פפרז ושאר ירקות. לא היה אכפת לי כמה קלוש הקשר – פרוייקט צדדי, להקת בת, גלגול קודם – העיקר לשים על זה את היד בתקווה לשמוע עוד מהמוזיקה הממכרת הזאת (אלה היו הסימפטומים הראשונים של האובססיה שלימים הביאה אותי למצבי הנוכחי). ברב המקרים זה עבד ומצאתי דברים מצויינים כמו Brad, Green River, Mad Season, Mother Love Bone האגדיים ובטח עוד כמה.
תוך כדי אריזת הדיסקים שלי בנסיבות שעוד נגיע אליהם בהמשך, נתקלתי באחת מהלהקות האלה שלגמרי שכחתי מקיומה; אני חושב שהקשר של Mother Tongue לכל הז'אנר היה שהסולן שלהם ניגן כמה דקות עם הצ'ילי פפרז לפני שהם נהיו גדולים וחשובים ובעטו אותו לטובת דייב נבארו. לא יכולתי להתאפק וישבתי לשמוע אותם מהתחלה ועד הסוף ואחרי כל הזמן שעבר מאז, וכל הסגנונות שעברתי דרכם עדיין התרגשתי. משהו בסאונד המלוכלך שלהם, בתיפוף הנפלא ובמוזיקה הכואבת והשורטת שלהם נשאר עמוק בתוכי.
עד היום לא פגשתי אפילו מישהו אחד שמכיר אותם. אני לא יודע מה בדיוק זה אומר עלי ובכל מקרה אני לא מתכוון להשתנות בקרוב אז הנה המאמץ הקטן שלי לתקן את העולם.

Mother Tognue - Broken
Mother Tongue - Mad World