Sunday, March 12, 2006

כן כביר

יש סאונד כזה, קצת קשה לי להגדיר אותו, לא בהכרח שקט, אבל תמיד רך ונעים שגורם לי לשקוע קצת יותר עמוק בספה מבלי שאני מתכוון ולפעמים אפילו לחייך לעצמי בתענוג. זה יכול להיות פסנתר, גיטרה או חליל. זה יכול להיות כולם יחד. משהו שעושה לי אסוציאציות לסבנטיז.
נראה שהסאונד הזה חוזר, כל פעם באופן קצת שונה ממה שהוא היה פעם, ולרוב באופן כזה שהוא מתחבב עלי משמיעה ראשונה. הרכבים כמו The Squire Of Somerton (שהזכרתי מזמן), The Earlies, והאדון Devandra Banhart עשו אותי מאושר כמו שלא הרבה הצליחו. סיכוי לא רע בכלל שלרשימה הזאת יצטרפו גם Colossal Yes שהוציאו לפני שבועיים את Acapulco Roughs. העטיפה, שכולה הומאז' לסבנטיז, וגם האלבום עצמו מלאי נוסטלגיה. הרבה פסנתר, כלי נשיפה, שירה רכה ואוירה לייד בק. ואולי כדאי שאני אעצור כאן, לפני שאני שוב מנסה למצוא את המילים במקום שהן מראש אינן.

Colossal Yes - The Honeycreeper Smiles
Colossal Yes - Just Like a Mademoiselle

2 comments:

Aba - rosh said...

ד. היקר.
רציתי לשאול אותך למה לפרסם "מוזיקת מעליות סכרינית עם פוטנציאל לסכרת" , ואז קרה הנס - הם התחילו לשיר...
כן כן , יכולת הריכוז שלי כמעט הוליכתני שולל.
יופי של מוזיקה , בהחלט seventies מוקדמות , בערך בשלב שגמרו להתנסות בפטריות , אך עוד לא גילו את הקוקאין.

Shachar said...

אבא רוש היקר, לפי הלינק שלך אנחנו מכירים ועם זאת אין לי מושג מי אתה.
בכל אופן, אמרת יפה מה שאמרת. שמח שנהנית :-)