תוכנית הגרעין הספרדית

אם לא מכבר טענתי שונטולין זה מה שאתם צריכים שיהיה בהישג יד, מן הסתם היום הייתי אומר שתזקקו לפחות למזרק אדרנלין ישר ללב. חזרתי עכשיו מהופעה של Ojos De Brujo.
שני מתופפים, שני רקדני פלמנקו, שני נגני גיטרה, בסיסט, דיג'יי, חיפ חופיסט ואחת אלוהינו – ברכה דה אוחתק. מכשפה מודרנית. שושנה דמארי על אקסטה.
זה היה כמו לראות משחק NBA בפאסט פורוורד, או לפחות כמו לשבת לדבר עם אמא שלי יותר משעה ברצף. לא התברכתי במספיק חושים כדי לקלוט הכל. למרות שההופעה הייתה בברביקן (סוג של היכל התרבות משודרג) אף אחד לא נשאר בכסא יותר מדי זמן; אחרי השיר השלישי ברכה צעקה "זה נורררא נחחחמד שאתם יושבים, אבל אנחנו לא ממש ררררואים אותכם, אכככפת לכם לקום???" אני עם ברכה לא מתעסק. וככה ההופעה נמשכה, סאונד מושלם, קהל הכי אוהד שיש ופרפורמרים בחסד שרצים בין השורות באולם, מעלים אנשים לרקוד על הבמה ומנסים לנגן עוד ועוד ועוד שיר עד שהמארגנים זורקים אותם מהבמה. רגע לפני שזרקו אותם הם עוד הספיקו למלמל בספרדית משהו בסגנון "שמענו שהכרטיסים להופעה היו קצת יקרים אז אנחנו הולכים להופיע לייב בבריק ליין. אם לא נמאס לכם עדיין אז תבואו".
לא, לא נמאס לי. שמתי את פעמי לבריק ליין. איך שהגעתי לא יכולתי להתאפק והייתי חייב לתקוע איזה בייגל סלמון של לילה במאפיה הכי טובה במזרח העיר (כמו אבולעפיה רק של יהודים ושם גם לא משתינים בפיתות). משם המשכתי ל-café 1001. אחרי עמידה ממושכת בלפחות 3 תורים שונים ב-3 קומות שונות, תוך כדי ניצול ערמומי של הלוק הלטינו-פולני שלי והספרדית השבורה שלי, הצלחתי להכנס פנימה. מה שנגלה בפנים היה שווה את ההמתנה, ואת ההתפלשות בשלולית של אפר סיגריות וזיעה קטלאנית. הסצינה שעברה לי מול העיניים גרמה לרייב ההמוני במטריקס להראות כמו מסיבת גן עם ירון לונדון. בעמדה היו הדי'גיי של אוחוס, החיפ-חופיסט וברכה דה אוחתק ועגיליה הכבדים בכבודם. המוזיקה נעה בין דיג'וא בן זונה ספרדי-צועני-הודי ושאר ירקות, לבין ביצועים לשירים שלהם לייב וגם סתם ג'אמינג על שירים אחרים. באחד מרגעי השיא, הם ניגנו את Bulgarian Chicks של בלקן ביט בוקס כשברכה מאלתרת ברקע. בשלב הזה היה ברור איפה מתחבא הישראלי בין כל הספניוליטוס. חזרתי הביתה מותש ומעופש וברגעי דמדומים אחרונים לפני השינה, הגוף עוד המשיך לפרכס פלמנקו וזעקותיה של ברכה חלחלו לי לתוך החלומות.
אני מניח שעין בלתי מזוינת עלולה להאשים אותי בעודף התלהבות אחרי רצף הפוסטים על ההופעות האחרונות, אבל בחיי זקני הקטנטן והאווילי, כל הופעה האפילה על קודמתה. ועוד לא כתבתי על סיגור רוס (קצת קשה לי עם זה, אבל זה עוד יגיע).

Ojos De Brujo – Todos Tiende

פוסטים חדשים כנראה שלא יהיו פה בשבוע וחצי הקרובים. לעומת זאת, אפשר להזמין גם את רועי וגם אותי לגולדסטאר בפאב הקרוב לביתכם התל אביבי.