בשכונה

הדלתות נפתחות ב-19:30 מה שאומר שב-19:15 אני מגיע ל-100 Club ומחכה. הדלתות עוד נעולות. עדיין לא הפנמתי את העניין הזה שבהופעות, כמו ברכבות, האנגלים לא ממש שוויצרים. הדבר היחיד שבטוח הוא שבחצות הטיוב הופך לדלעת. חוץ ממני, עומד זוג ומחכה במורד המדרגות. ישראלים. עולם קטן וכו'. עוד נשוב אליהם בהמשך.
המקום, שנראה כמו מתנ"ס בכרם התימנים, מתמלא לאט באנשים, ואני, במקביל, בבירה. אני לא מצליח שלא לתהות איך ולמה קורה שלהקה כמו Clearlake (אני את שלי כבר אמרתי) שמאחוריה שלושה אלבומים טובים באמת, מופיעה במקום שהייתי מצפה לראות בו את סטלוס ואורן חן במקום באיזה מקום ראוי, לפחות שפרדס בוש או משהו. ומצד שני יש משהו חמוד בזה שהכל קטן, חורק ואתה שותה את הבירה שלך יחד עם הלהקה שעומדת לידך בלי שתזהה את הנפשות הפועלות.
נתחיל מהסוף. כשקלירלייק עלו הייתה לי תחושה שאני בהופעת קאברים - הסאונד היה מחורבן והווליום מכאיב (יומיים לא שמעתי באוזן ימין, בלאט), מה שלא השאיר זכר לקול הסמי-מיוסר של ג'ייסון פג (שהתחפש לקורט קוביין. לפני השוט-גאן). טוב, פוגרום זה פוגרום. אני איש של פוגרומים. לא נהניתי מהופעה קטנה ומרימה כזאת מאז שראיתי את Therapy ברוקסן לפני...אלוהים. עכשיו קלטתי. 14 שנים. צ'ק פליז!!!
בלי קשר לתגליות הכרונולוגיות מהשורה למעלה, אני רוצה לחזור אחורה בזמן לתחילת ההופעה, שם התחבאו Ralfe Band, שהוציאו אלבום ראשון לא מזמן. חמודים אלה. הזכירו לי קצת את הדצמבריסטס – פולק נעים כזה, מלא ואלס עם מטילדות, הרבה אקורדיון, פעמונים ואפילו שירים סיפוריים (אני חסיד נלהב של הז'אנר, כך מסתבר). הספקתי כבר לשמוע את כל האלבום כמה פעמים והוא בכלל בכלל לא רע. בכלל לא. טוב נו, הוא ממש לעניין. באתר שלהם יש כמה שירים ואיזה קליפ חמוד. וכמובן, חלל עמוק. נסתפק בזה.
ועכשיו נחזור לישראליטוס. כולנו כבר לא ילדים (אני חושב שהנקודה הובהרה) ולכן נתנו אחד לשני את הדיסטנס הראוי. ובכל זאת, רבאק, זה לא דרום אמריקה פה, אנחנו מדברים על קלירלייק בחור תחת. אז דיברנו קצת. בסוף, גם אם תנסה לברוח מזה, הכל שכונה. לא תאמינו מי אלה היו. האיש בעל 1000 הפרצופים בעצמו (לא. לא זאב רווח) בועז פדידה. וזוגתו ג'. מותק של אנשים.
אדון וגברת פדידה, לחזור במאי? הקיץ בפתח ויש מלא הופעות - הוט צ'יפ, זירו 7, הדצמבריסטס, מתיסיהו, דה ארליז – וזה סתם בשליפה מהמותן. לא חבל?

תוספת מאוחרת: קצת ויז'ואל מההופעה (נתרם באדיבות משפחת פדידה, שלא יוצאת מהבית להופעה בלי מצלמה)