פרידה מלגולנד

כמו שבוודאי שמתם לב, זמן רב כבר לא הזכרתי את מכלן אהובתי. הסיבה לכך היא שקפטן ספינת העבדים החליט לסיים את הקדנציה הבלגית מוקדם מהצפוי, ואני כמו עבד נרצע שמאמין שהוא סמוראי, החזרתי את המקלדת לנדן והמשכתי הלאה.
אבל בלבב, פנימה, בלגיה הומיה; הצדפות, הבירה, השוקולד, כל המיתוסים האלה– כולם אמיתיים. אמיתיים וממכרים. מעבר לגעגועים, יש בי גם תחושת החמצה. בלגיה היא אחת המדינות הכי מרתקות מוזיקלית באירופה בעיני. העובדה היא שבעשור פלוס פלוס האחרון יצאו ממנה הרכבים שאין שני להם.
מאוסף הביקורים הקצר שלי שם אני יכול להגיד דבר אחד בוודאות – הסצינה המוזיקלית בתוך בלגיה עשירה הרבה יותר ממה שהיא חושפת כלפי חוץ. אני לא מצליח לעכל את העובדה הזאת לחלוטין. אולי חושבים שהאנגלית שלהם לא טובה מספיק? שהעולם שבע מלהקות בלגיות? או שאולי הם סובלים מרגשי נחיתות בגלל שכל אירופה חושבת שהם העם הכי טיפש במערב? באמת שאין לי מושג.
אני חושב שבשביל להבין איך בלגי חושב צריך קודם כל להבין איך איש לגו חושב, שהרי למרות שהלגו הומצא בדנמרק, ברור בלי צל של ספק שבלגיה הייתה המודל. אם אתם חושבים לרגע שאני הוזה, צאו לסיבוב ברחובות עיר לבחירתכם ותגידו לי בעצמכם שלא קיים איזה מכנה משותף בלתי מוסבר לכל האנשים ברחוב – א-מיניות, הבעה סתומה ושיער של אבי טולדנו. בדיוק כמו אותם אנשי לגו קטנים ואהובים הלובשים חיוך אוילי ונראים כרפליקה אחד של השני, לא משנה אם הם אביר, שוטר או פיראט.
שוב נסחפתי. מה שבאמת רציתי לומר הוא שלאחרונה גיליתי את Zita Swoon שהם אחד מתוצרי המפץ הגדול שנקרא dEUS – המייסד של הלהקה, Stef Kamil Carlens, הקים יחד עם טום ברמן את דאוס ובמקביל הקליט עם עוד להקה שברבות הימים התגלגלה והפכה להיות זיטה סוון. אבל בשכונה הבלגית לזיטה יש מדרכה משל עצמם. המוזיקה שלהם היא כמו העוגה המושלמת. כל נגיסה מענגת וגורמת לך לרצות עוד, אף פעם אי אפשר לקבל ממנה בחילה וכשאתה מגלה שהיא הסתיימה אתה מחייך לעצמך בשובע. אחת הסיבות שהיא כזאת היא הגיוון שבה – שירים בצרפתית א-לה מנו צ'או, פופ מתקדם, ברייקים ג'אזיים חכמים כשאת כולם מחבר הקול המלחשש והיחודי כל כך של סטף.
מי שגילה לי את זיטה, הוא אנטוורפופיל (שזה אחד שאוהב את אנטוורפן, כן?) כבד ששפך עלי לאחרונה כמות מטורפת של להקות שיצאו מהעיר הזאת בעשורים האחרונים ואני פשוט לא עומד בקצב. אם ירצה הגורל, אני עוד אשב עם הגורו שלי ואכתוב פה איזה מדריך נבוכים למוזיקה מאנטוורפן.
עד אז הנה שתי דוגמאות שבחרתי כמעט באקראי מ- A Song about a Girls, אלבום מושלם מסוף 2004 שלא זכה לרבע מההתייחסות לה זכה האחרון של דאוס לדוגמא. אני מוכן להשבע שבאחד מהשירים הם גנבו מיוני רכטר. אולי בגלל זה סיבוב ההופעות האחרון שלהם מוגבל לבלגיה וצרפת. אנשי לגו שובבים שכמותם.

Zita Swoon – Individu Animal
Zita Swoon – Intrigue