בשבועות האחרונים המעלות הולכות ואוזלות. למעשה, לא פעם הן כבר אזלו לגמרי ובמספר הזדמנויות אף נרשם גרעון קל במעלות. זאת לא תקופה לאנשים חלשים או נדכאים להסתובב בה בחוץ ומכיוון שאני נמנה על שתי הקבוצות הסתגרתי בביתי בשבועות האחרונים. כמו בפרישה אל בטן מערה לצרכי מדיטציה, זאת הייתה מסוג ההסתגרויות שגוררת אותך עמוק אל תוך עצמה כשבכל יום שחולף מצאתי עצמי מוותר על עוד סיבה לצאת מהבית. לראות חברים, להוציא את האשפה, לקנות מצרכים – האם אני באמת זקוק לכל זה? נראה שלכל דבר יש תחליף, לרוב בדמות אלבום נוסף שעדיין לא שמעתי, כזה שיגרום לי להצטנף עוד ועוד עד שהחדר הופך גדול ומאיים.
בתחילה היו אלה Horse Feathers שאלבומם השני House With No Home, ממשיך בדיוק היכן שהפסיק קודמו. פסקול חורפי עדין ורך שכל רעש רקע חזק יותר מהחרישיות בה נערם שלג יפגע באיכות ההנאה ממנו. המוזיקה שלהם רחוקה מלהיות כובשת ואם לא מתרכזים השירים מתמזגים אחד לשני בקלות עד שקשה לומר אם אחדים מהם טובים יותר או פחות מאחרים. מסיבה עלומה זה לא ממש חשוב. לעולם ארגיש רגוע יותר כשהוא יתנגן ברגע.
Horse Feathers – Curs of Weeds
Horse Feathers – Heathen's Kiss
כשהייתי מוכן לקחת את הפרישות לשלב הבא, פניתי אל How Shadows Chase the Balance, האלבום החדש של Boduf Songs. כמדומני לא הזכרתי עד כה את מאט סוויט, הסינגר סונגרייטר מאחורי השם המסקרן, שיוצר פולק אינטימי ואפל, שקט באופן מוגזם שכמעט מבעית בכנותו. למוזיקה שלו לא ניתן להאזין לפני חצות, כשבחוץ יותר מ-10 מעלות או כשהחדר מואר באור חזק יותר משני נרות. אם שפר מזלכם, ונמצאתם בתנאים הנכונים להאזנה, השמרו לנפשותיכם; המלנכוליה הקלה ביותר יכולה להפוך לדכאון קליני וכל סדק קטן שבליבכם יעמיק לכדי נקיק של כאב.
Boduf Songs - Things Not To Be Done On the Sabbath
Bodof Songs – Quiet When Group
בחלוף שבועיים של התנזרות, השפיות עדיין בחיקי לפרקים. אם לא אמצא את עצמי תחת קרני שמש יוקדות בקרוב, אני חושש שאאלץ לאשפז עצמי בסולאריום הקרוב לביתי.
Wednesday, December 10, 2008
מה עושות המעלות בלילות
Posted by
Shachar
at
1:12 AM
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
2 comments:
אני מקווה שתחזיק מעמד כי קיץ יבוא רק בעוד חודשים רבים ויש לנו עוד את "אחרי החגים" האפרורי לעבור פה
אולי תקנה טפט אביבי לסלון?!
טפט אביבי! זה רעיון לא רע. ניסיתי פרחים ועציצים עד עכשיו אבל כולם נובלים ונרקבים (מה שגורם לי לתהות איך אני עדיין מחזיק מעמד) אולי באמת טפט זה הפתרון. טפט ושואה גרעינית
Post a Comment