אין כמו פירוגי

בחנות הגדולה שליד ביתי ניתן למצוא שלל מוצרים המיובאים מישראל (או מהגדה המערבית, מצאו את ההבדלים) אך מכיוון שמניין הישראלים/יהודים המתגוררים בשכונתי זעום כמספר האנגליות שלא צובעות את שערן לבלונד, היה זה מפתיע להתקל לפני כשנה בפינה קטנה בה מסודרים על מדפים מספר סמלי של מוצרים יהודיים – קמח מצה, שקדי מרק, נרות נשמה (שהרי אין יהודי בגולה שאינו אבל) והחשוב מכל – במבה.
פעם בשבוע דאגתי למלא את מלאי הבמבה שבארון המטבח, הקפדתי על הקצבות מדודות של שקיות, שהרי אם לא אהיה זהיר יקירתי עלולה לחסל את המזווה בפרץ רעב אחד. אורחים, מיותר להזכיר, ישראלים או זרים, מעודם לא זכו להתכבד בפינוק האינטימי הזה. כן, אני מחריש במבה ואינני מתבייש בכך. במצבי הייתם נוהגים כמוני.
וכך התנהלה לה השגרה במשך חודשים רבים עד שיום אחד החל מספר המוצרים להתדלדל בהדרגה. תחילה, הנחתי כי מדובר במחסור זמני במצרכים אבל בחלוף מספר שבועות המגמה הפכה ברורה – אל כל מדף בו נח מוצר יהודי פלשו לפתע מוצרים משורת המוצרים הפולנים, שאיימה לכבוש חלקה נכבדת בחנות. ממש כמו בשנות השלושים של המאה הקודמת, החלו הפולנים לדחוק את היהודים, מדכאים את יצרם, נלחמים מלחמת התשה שסופה היה בלתי נמנע. לפני כשלושה חודשים, נעלמו המוצרים ממדפי המחלקה היהודית, שאכלסה כעת את מיטב המרכולת הפולנית – רגל קרושה, קורנישונים ומוחמצים אחרים.
עכשיו מה? שאלתי את עצמי ואת יקירתי. שנרחיק עד לחנות בשכונה הסמוכה רק בשביל במבה? לא. זה נגד כל מה שחונכתי. שנצא להפגנה ונשיב מלחמה עזה? לא. גם זה נגד כל מה שחונכתי. לא נותרה לי ברירה אלא להרים ידיים אל נוכח האיום הפולני ולהחליף את הבמבה בפירוגי. שבוע אחרי שבוע, חלפתי ליד המדף עליו הייתי בעבר יכול למצוא את חטיף הבוטנים הצהוב והממכר כל כך ושוב השפלתי מבטי והמשכתי לי בדרכי.
אך לפני כשבוע, בעודי חוצה את שורות המוצרים, הרמתי את ראשי לגמרי במקרה אל עבר המדף היהודי לשעבר. בתחילה, חשבתי שזכרון עבר הציף אותי אך כעבור רגע שיפשפתי את עיני כלא מאמין – ארגז שלם של במבה עמד לו שם בינות מוצרים של גויים ערלים. כאחוז דיבוק, העמסתי את סל הקניות שלי בשקיות במבה. גם המנומס והאדיש שבאנגלים התקשה שלא ללטוש מבטים בזר בעל המבט המטורף שערם עשרות שקיות כחולות צהבהבות לתוך סל קטנטן. שקית אחת אחר השניה. ועוד אחת. ועוד שלושים. ובמהלך הטראנס הזה, התנגן לו באוזניי, כבהתערבות שמיימית, הפסקול המושלם לריקון מדפים.
כשבוע עבר מאותה שבת קסומה ושקיות הבמבה אזלו כלא היו. לא הערכתי נכון את כוחה של יקירתי לרחרח את מיקומן של השקיות שהחבאתי בתוך הרמקולים בסלון, בתוך ערימת הכביסה המלוכלכת ובמקומות גבוהים בבית. לעומתן, האלבום המופלא של Ten Kens ממשיך לצעוד איתי לכל מקום אליו אני הולך. אין לי מילים לתאר כמה אני שמח שהוא הופיע פתאום בחיי, אלבום אינדי-רוק, שנשמע כאילו הוקלט בהופעה חיה. בלי מניירות, בלי וירטואוזיות ובלי לנסות ולהשמע הדבר הבא יצרו להם ארבעה קנדים רצף של קטעים באותנטיות מוזיקלית שמעט מאוד להקות מסוגלות לייצר. לא נותר אלא לברך על שבינות ערימות הבמבה גיליתי שוב שגיטרות יכולות לחצוב את דרכן דרך נפשי המסוגרת ולסחוט ממני טיפות אחרונות של שיגעון טהור.

Ten Kens – Spanish Fly
Ten Kens – Bear Fight
Ten Kens – Your Kids Will Know