Friday, January 16, 2009

לא נורמאלי

השנה, במיטב המסורת, לא הופיע סיכום שנה במונוקרייב. אני חייב לחשוף ולהודות שהיה תכנון לכלול רק את האלבומים שנעדרו כמעט מכל הרשימות אבל היו חלק משמעותי בלהפוך את השנה הזאת ליפה יותר (The Chap, Mother Mother, Gonzales ושאר פנינים גאוניות). אבל לבסוף, מחמת המיאוס חזרתי למנטרה המקורית - סיכום איז פור פוסיז.
אז למה אני נזכר בזה פתאום באמצע ינואר? שמח ששאלתם. תהיתי האם במקרה למישהו מכם יצא להציץ ברשימת האלבומים שזכו לציון הגבוה ביותר השנה ב-Metacritic? ומי במקום הראשון?
שילכו לעזאזל הכושים האלה. אני לא אומר את זה מגזענות אלא רק מתוך קנאה עזה בקצב הזה שמפמפם להם בעורקים, מהגרוב הזה שניגר מכל טיפת זיעה שזולגת דרך האפרו אל המצח החלקלק שלהם. שלושה טרקים אל תוך האלבום וכולי בטראנס, רוקד ריקודים שבטיים כשבידי החנית שהייתה תלויה על קיר הסלון שלי (עוד במערכה הראשונה).
אמדו ומרים הוכיחו שגם בלי מגע הקסם של מאנו צ'או, שנהנה לעשות עליהם ניסויים חיים (האלבום הקודם שהפיק להם כמעט זהה לאלבום שלו משנה שעברה), הם מסוגלים לייצר אלבום עדכני וגרובי. עם מקצבים פשוטים, שירים נאיביים ומסרים שחוקים במעט מילים הם עדיין אחד הדברים הכי כיפיים שיצאו ממאלי. אם לא ידעתם, דרך אגב, מספרים שמאלי היא הבירה המוזיקלית של כל אפריקה, הארץ בה כל אחד מנגן בכלי כלשהו ושייצרה גיטריסטים עם סגנון יחודי ווירטואוזיות כמו Mama Sissoko שיגרמו לאריק קלפטון לשקול לעבור לחלילית.
ובכן, איך קרה שאלבום שקיבל ציון משוקלל גבוה כל כך נעדר מסיכומי השנה העולמיים? יכול להיות שזה לא קול להגיד שאתה מעריץ זוג עוורים זקנים מאפריקה? פאק איט. אני מת עליהם. אם היה אפשר לאמץ אותם במקום איזה תינוק מוקף זבובים הייתי לוקח אותם מחר הביתה. אין יור פייס, אנג'לינה!

Amadou & Mariam – Ce N'est Pa Bon
Amadou & Mariam - Africa

0 comments: