מנה אחת אפיים

עוד יום, עוד הופעה. הגעת חצי שעה לפני פתיחת הדלתות ל-Menomena כי לא טרחת להסתכל בכרטיס? פצה את עצמך בסנדביץ' גבינה ופלפלים קלויים. כזה שעמד יום שלם בחלון ראווה, קצוות הגבינה בו הפכו קשים ויבשים והפלפלים מצומקים. כזה שאם לא היית מופיע שם בכדי לקנות אותו רגע לפני סגירת החנות היה מוצא את מקומו בפח יחד עם מזון אחר שכלבי אשפתות יריבו עליו בלילה.
עמוק בפנים, אתה שמח להיות שם לבד. בזמן שהופעת החימום הראשונה מתעכבת שב וקרא עוד כמה עמודים מ-Diary, אתה כל כך שקוע בספר הזה שאפילו להופעה אתה לוקח אותו איתך. הבט בנוף הנשקף מהקומה הרביעית, הוא בוודאי ישפר את הרגשתך. לא? קח לך פיינט, אתה זקוק לו.
Sky Larkin מצליחים בסופו של דבר לגרום לך להניח את הספר ולהוריד את המבט לעבר הבמה. מבלי לשים לב נהנת מההופעה? הרווה את צמאונך בפיינט. סבלת מהופעת החימום השניה? פנק את עצמך בפיינט. אל תהסס לרגע.
Menomena אוחזים בכלים. האויר בריאות, המפרט באצבעות הידיים אוחזות במקלות בחוזקה כשברמקולים נשמעת ההודעה: "בשל סיבות בלתי צפויות אתם מתבקשים לעזוב את הבניין באופן מיידי, תודה". והיא חוזרת על עצמה. שוב ושוב ושוב. לא זהו איננו תרגיל. זה היום הדפוק שלך. השלמת עם העובדה שהערב הזה לא נודע להיות? צייד את עצמך בפיינט לדרך.
אתה מוצא עצמך עומד מחוץ לבניין בחולצה קצרה. רק בשביל הפרוטוקול, מזג האויר קר מהצפוי מלווה במשבר אקזיסטנציאליסטי קל. אחרי חצי שעה של המתנה קצות האצבעות שלך הופכות להיות לבנות וקשות. ההמון שמתגודד בחוץ מתנהג כמו שהמון שמתגודד בחוץ מתנהג – קולני, משועמם ומנסה למשוך תשומת לב בכל דרך. כשכל מה שאתה רוצה הוא להכנס ולקחת את המעיל שלך, כח עליון כלשהו מחליט לבחון את גבולותיך – הבניין יצא מכלל סכנה. אנחות רווחה נשמעות מהמרזבים. כולם חוזרים פנימה לאותו המקום שבו עמדו קודם לכן. העדר מגשים את מהות קיומו. ההופעה מתקיימת בכל זאת? ענג את נפשך בפיינט.
פתאום אתה מבין, Menomena הם רק שלושה אנשים. פחות מדי ידיים ליותר מדי כלים. הכל נשמע לך כמו גרסת כיסוי מופשטת לדבר האמיתי. רבדים נעלמים ומוחלפים בגרסה מחוספסת וערומה. אתה זקוק ליותר מזה במצבך. הפנטזיה של אלבום מתרסקת על במת המציאות. ממש כמו החיים שלך. ואז מתחילות בעיות החשמל. הפסקות ארוכות בין שיר לשיר. אתה עומד שם ותוהה איך זה שאפילו לברוח הפך להיות כל כך מסובך. זה הזמן להשקות את עצמך פיינט נוסף. איבוד האחיזה יכול להפוך יציב במינון הנכון. בעיניים עצומות ורגליים כבדות אתה מצליח להפיק שברים של הנאה. קלושים, אבל הם שם. שארית היכולת שלך לכפות עצמך על המציאות. המוזיקה ממשיכה להדהד בתוכך, מנסה למצוא זכרונות טובים להציף. רק בשביל הפרוטוקול, הזכרונות הטובים שלך בחזקת נעדרים כבר כמה שבועות. הלהקה לא חוזרת להדרן? גש לבר והזמן עוד פיינט.
בדרך החוצה, הסולן עומד בכניסה. מחליף לחיצות ידיים עם הקהל. איתך. חיוך קלוש ומבט של מי שרוצה למחוק את הערב הזה מעל דפי חייו. מנסה להיות חזק יותר מהגורל עצמו. תן לו את הפיינט שלך, הוא זקוק לו יותר.