פוסט ארוך

פרולוג:
לשם שינוי מתחילים לצוץ פה ושם דברים שמתחשק לי לכתוב עליהם, אבל מה שהכי בא לי לעשות עכשיו זה דווקא פלייליסט.
שנייה לפני שנגיע לזה אני חייב להכריז, כשרות לציבור שלא קורא בקביעות את האייפוד רעב (ולפיכך לא קרא את זה), ש-Touch Up של Mother Mother זה אלבום אדיר וחבל שמישהו יפספס אותו. אני גם לא מתיימר לכתוב שום דבר משעשע יותר מאשר אוהד. זהו, אני את שלי הכרזתי.

****

ולענייננו. אי שם בתקופת המעבר מהיסודי לתיכון העולם המוזיקלי שלי קיבל כמה בעיטות רציניות בתחת ששיגרו אותו לגבהים חדשים. הבעיטות כללו חברים חדשים ששמעו מוזיקה שלא הכרתי; הנחיתה המבורכת של MTV בישראל; גילוי קיומה של הספרייה המוזיקלית בחולון; ובן דוד חולמני אחד מאמריקה שבא להתנדב בקיבוץ והשאיר אצלי בחדר תיק גב עם 40 דיסקים משובחים. לא עוד משינה ונטאשה. יש עולם שלם לגלות! בתור בנאדם שלא מסוגל להוציא אקורד אחד מגיטרה (או מכל כלי אחר) לא היה שום דבר שהקסים אותי יותר מסולו גיטרה משובח. אני יודע שזה לא מקורי, אבל ככה זה היה.
אז חשבתי לעצמי, עכשיו שיש לי במה קטנה משלי גם אני יכול לתרום משהו לעולם סולואי הגיטרות. הגיע הזמן לשחק אותה ג'ון קיוזאק ב"היי פידליטי" ולעשות את ה-Top Ten שלי.
קודם כל, זאת לא אמורה להיות רשימה של הסולואים הכי טובים אי פעם, אלא הסולואים האהובים עלי. זה אינדיבידואלי לחלוטין (אם כי כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד צודק). וחוצמזה הייתי חייב לעשות לעצמי כמה הנחות. אז אין פינק פלויד, כי כמעט כל סולו של דייויד גילמור היה יכול להתנחל בפוסט הזה בטבעיות. אין ג'אז ואין בלוז כי פשוט לא הייתי יוצא מזה. וגם לא סידרתי או דרגתי את השירים כי זה היה קשה מדי.
יאללה, לרשימה.

Guns N Roses – You could be mine
פעם אמר לי איש חכם שהגדולה של סלאש היא ביכולת שלו לכתוב סולו שמוסיף לשיר ועם זאת לא כופה את עצמו, אלא מתחבר לשיר באלגנטיות. כאן, בשיר הכי טוב של GNR, הוא בשיאו.

Metallica – Struggle within
אוף, זה היה קשה, להחליט על סולו אחד של מטאליקה. בסוף הלכתי על בחירה לא ממש שגרתית. לא שיר גדול, אבל הסולו, הו הסולו. למי שממש סובל מהשיר, אפשר לדלג ישר ל-2:15.

Dire Straits – Sultans of swing - live
אם בגירסה המקורית יש סולו יפהפה (שברדיו תמיד אוהבים לחתוך בחוסר התחשבות הפגנתי), אז בגירסה הזאת מארק קנופלר עושה דברים על אנושיים לגמרי. אזהרה: זה ארוך. מאוד.

Led Zeppelin – Stairway to heaven - BBC Sessions
בנאלי, אני יודע, אבל זה הפך לבנאלי כי זה כל כך טוב שאף אחד לא מצליח לעמוד בפני הקסם.

Michael Jackson – Beat it
לאחד משירי הפופ הטובים אי פעם יש סולו גיטרה שמתמודד חזק על הכינוי "הכי טוב". מעניין שמעולם לא הצלחתי למצוא שום עניין בשום שבר אחר של אדי ואן-הלן.

Muse - Hysteria
לא אחד המהירים והווירטואוזיים, אבל כתוב כל כך יפה ומחובר לשיר בכזאת שלמות שצריך ללמד אותו בבצפר לסולואים.

Radiohead – Climbing up the walls
היה לי העונג לשמוע את הסולו הזה בהופעה של רדיוהד בקיסריה, אי שם בקיץ 99'. אני חושב שכשהמציאו את הקונספט של הופעה, זה היה בשביל ההזדמנות לנגן משהו כזה.

Stevie Ray Vaughan – Little wing
לנגן הנדריקס יותר טוב מהנדריקס זה דבר שבשביל לעשות אותו מישהו כנראה מכר את נשמתו לשטן. לפי איך שזה נשמע הוא עשה עסקה טוב. מצד שני הוא מת בתאונת מסוק. קצת קשה לקרוא לזה סולו כי זה כל מה שיש פה, אבל זה כל כך יפה ומושלם שלא יכולתי שלא לשים את זה פה.

U2 – Fly
לא יודע מה להגיד. אני פשוט מת על הסולו הזה.

Rage against the machine – Killing in the name
אם מישהו מכיר עוד משהו שדומה לזה אז קדימה, תגובות. סולו ביזארי ומגניב מגניב.

בום פם וברי סחרוף – בום פם
כן כן, יש גם קצת משלנו כאן. אני לא חסיד גדול של ים-תיכוניות באופן כללי ובטח לא במוזיקה, אבל השיר הזה הוא כל כך כיף שאני לא יכול להתאפק. שוב, אם אתם לא בעניין של השיר, דלגו ל-3:00 בדיוק.

****

אפילוג:
ה-Top Ten שלי כולל 11 שירים. מצטער, אין כאן אף שיר שאני יכול להוריד יותר, גם ככה היה כמעט בלתי אפשרי. יש כאן רק שיר אחד של מטאליקה, אין אריק קלפטון או דיפ פרפל, פנטרה נשארו בחוץ ובערך כל סיאטל גם. My people have suffered enough!
יאללה, תגובות. אני רוצה לשמוע על עשרת הסולואים הכי טובים שלא הכרתי.

לינק להורדה