מסך הטלויזיה שלי

כבר חודשיים אני מנסה למצוא כל תירוץ אפשרי לא לצאת מהבית ביום שבת, וכל זה בשביל למצוא את עצמי מול הטלויזיה. מה שמחזיק אותי דבוק למסך, בוהה בו בשקיקה, היא Seven Ages of Rock, תוכנית תעודה על התפתחות הרוק בעשורים האחרונים. אם נשים בצד את האתנוצנטריות האופיינית לאנגלים בכלל ול-BBC בפרט, זאת אחת התוכניות היותר מרתקות שיצא לי לראות על מוזיקה בעיקר מהסיבה שהיא בוחנת אותה מבפנים. כמו תמיד בתוכניות מהסוג הזה תוכלו למצוא סקירות היסטוריות על יחסי הגומלין בין המדינה למוזיקה, אבל החלק המרתק באמת הוא איך דברים נראו מתחת לפני השטח; מי ניגן עם מי, מי הושפע ממי, איפה והכי חשוב איך נראו ההופעות. ראיונות עם אומנים, קטעים נדירים מהופעות, פרטי טריויה מוזיקלית שמעודכם עוד לא שמעתם ויותר מהכל הזדמנות נדירה להציץ לעבר, גם לזה שכבר הייתם חלק ממנו.
הפרק השני תיעד את ה-Art Rock בין 1966-1980 וכלל בין היתר את דיוויד בואי, רוקסי מיוזיק, ג'נסיס ופינק פלויד. החיבור בין כל ההרכבים האלה הוגש בצורה שחידשה לי כל כך הרבה, והוציאה ממני קריאות התפעלות והשתאות חוזרות ונשנות. הסצינה בה כל אחד מחברי פינק פלויד מספר את הגירסה שלו לפגישה העגומה שלהם עם סיד בארט באולפן כשהקליטו את את Wish you were here גרמה לי להזיל דמעה. וזאת לא הייתה הדמעה היחידה שהסידרה הזאת סחטה ממני. הפרק השישי, ששודר ביום שבת האחרון, סיפר את סיפורו של הרוק האלטרנטיבי, שבאופן די מפתיע עבורי, התחיל אפשהו ב-1984 עם R.E.M ו-Black Flag והסתיים בהתאבדות של קורט קוביין. קורע לב. אני נשבע שהתוכניות האלו שינו את הדרך שבה אראה ואקשיב ללהקות מסויימות לעולם.
מדהים לגלות כמה ההיסטוריה המוזיקלית של האי עשירה וכמה התפיסה שלהם של מוסד המלוכה חלה גם על המוזיקה עצמה – היא נשגבת, עליונה, בעלת ערך על-זמני וגדולה בעשרות מידות מסך כל חלקיה. למעשה, אפילו שמפרקים אותה לחלקים כל אחד מהם נראה פתאום גדול באופן בלתי סביר; כל אומן מקבל פרספקטיבה של אל, כל ז'אנר הוא דת בפני עצמה. הנפלא בעיני בכל הסיפור הזה הוא שלמרות השימוש בסופרלטיבים ובהאדרה שבדרך כלל מעוררת בי תחושה זלזול (כמו לדוגמא בסיפורי מורשת קרב מלאי פאתוס שאמורים למלא אותי בגאווה יהודית ובחשק למות עבור המולדת), אני מוצא את עצמי מתרגש וחי תקופה שאף פעם לא הייתי חלק ממנה. בשבילי זאת רומנטיקה.
התוכניות הראשונות כבר זמינות להורדה (פרק 1, פרק 2, פרק 3) ואם כל המילים והתשבוחות ששפכתי פה לא עזרו, אולי כמה טיזרים יגרמו לכם להשקיע כמה שעות מהחיים (באתר הסדרה יש עוד עשרות כאלו). אני מבטיח שעוד תחזרו להודות לי.

Shine on you crazy diamond
Nirvana in their own words
A brief history of the pixies