זה כנראה הקיץ הלונדוני הנפלא הזה שלוקח אותי למחוזות מוזיקליים שבדרך כלל לא הייתי מוצא עצמי פוסע בהם. ואולי מספיק אלבום אחד ממכר ודי.
Portugal. The Man (הנקודה במקור) הוציאו אלבום חדש והתאהבתי בו משמיעה ראשונה. אין לי מושג איך מצליחה להקה מווסילה, אלסקה לגרום לשמש לטפטף עלי (קחו אותי לסופרפארם!) ולשיער שלי להתנפנף כאילו סלון ביתי הוא מכונית פתוחה הדוהרת בכבישיה של קליפורניה.
על אף שם האלבום, The Satanic Satanist, שמרמז על תוכן אלים והעטיפה המטרידה במיוחד, מה שממתין בפנים הוא ההפך הגמור. אמנם לא פופ דביק, אבל מוזיקה מדבקת במיוחד שגוררת אותי שוב ושוב לסינג אלונג. משהו שנשמע כמו בלנד מאוד מוצלח של Yeasayer, Mother Love Bone ו-Jefferson Airplane ברגע של אופטימיות שיגרום לטלטאביז להראות מאנים-דיפרסיביים. כן, טלטאביז.
Portugal. The Man – People Say
Portugal. The Man – The Woods
Portugal. The Man – Guns and Dogs
רסס
מייל
מונוקרייב בפייסבוק
מונוקרייב בלאסט.פמ
מונוקרייב במייספייס
מונוקרייב ביוטיוב
מונוקרייב בפליקר
מונוקרייב בטוויטר
3 comments:
מ-צ-ו-י-ן! נשמע משמח להפליא!
שמעת כבר את
The Fireflow trade?
רק האזנה אחת. לא נרשמה התלהבות. הסאונד הנורא אנגלי הזה של דובס/מיוז כבר קצת חונק אותי אם לומר את האמת. אבל עוד לא אמרתי די.
דווקא הצליל שלהם נשמע לי יותר קנדי מבריטי (למרות שהם בריטים למהדרין) בכל מקרה, קשה לי להחליט מה הם מזכירים לי, אבל זה בהחלט לא את המיוז.
הפוסט המלא, בכל מקרה, בדרכו
Post a Comment