הנפיחה הקסומה

ברגעים אלה ממש הייתי אמור להיות בארץ, רוטן על הזיקוקים האויליים, ההתבהמות ברחובות, המטסים המיליטריסטים המביכים ומחכה יום יומיים בכדי שאוכל סוף סוף לטבול במי השופכין שבחופי תל אביב שאני לא מצליח שלא להתגעגע אליהם כל כך.
אבל לכדור הארץ, שחוגג יחד איתי בעוד ימים אחדים, היו תוכניות אחרות. כאלה שמערבות נפיחה וולקנית קלה שתנשוב לכוון היבשת האירופאית ותשנה את סדרו של עולם, לפחות לכמה ימים. או שבועות. כך אומרים.
נו שויין, היה יכול להיות גרוע הרבה יותר. אם לא הייתי נשאר מאחור אולי לא היה לי את הזמן הפנוי לגלות שחוזה גונזלס חבר סוף סוף לשותפיו ל-Junip והשלים את האלבום שהתחילו אי שם ב-2006 עם אי.פי. מעולה. התגעגתי אליו, בחיי.

Junip – Rope and Summit

זה לא מסתיים בזה. אחרי שתיקה לא פחות ארוכה, Stateless משחררים בקרוב את האלבום השני שלהם ואפילו מחלקים שיר אקוסטי שיש לי תחושה שלא מייצג את ממה שצפוי להיות באלבום, אבל בין אם כן ובין אם לא אני מאוד סקרן לראות מה יוציאו תחת ידיהם החבורה המפוספסת הזאת.

Stateless – Wade In

VI אינטגרציה

כבר חודשים רבים שאני אוגר ובורר, טוחן ומסנן, מאזין ומקלל עשרות להקות אנונימיות ברובן שמגיחות מעשרות חורים באי האינסופי הזה, וכל זאת רק בשביל שאוכל להגיש פה אוסף נוסף של כאלה שהמשותף לכולן, כמובן, הוא שלא יזיק בכלל אם תשמעו אותם בחייכם הקצרים. הפעם יהיה זה שיעור קל בפוסט-פוסט-מודרניזם ודיון פילוסופי מעמיק על מהותה (שלא לומר העדרה) של המקוריות באי הסגרירי.
אחד מהדברים שאני מרגיש נוח לומר, אחרי שהות לא קצרה באי, הוא שלאנגלים אין בעיה עקרונית עם חוסר מקוריות. להקה שתשמע כמו להקה מוצלחת אחרת לא תפסל על הסף ותסקל בכיכר העיר (כמו שעלול לקרות במדינה מזרח תיכונית שאני מכיר). במקום זה, הבריטים הפייסנים האלה יתייחסו אליהם כ"מושפעים מ", "ממשיכי דרכם של" או אפילו כ"מחווה ל". וכך אני מוצא עצמי קרוע בין הרצון לזעוק "המלך עירום" לבין לזעום על המלכה על כמות הכשרון הבלתי נדלית שיש באי הזה שמאפשר ללהקות מליגה ב' להשמע טוב כל כך. הנה כמה דוגמאות שיעזרו להבין על מה אני נרעש:

Duologue :: אם יש קורס באיך לייצר מוזיקה גנרית עם טוויסט, פרוייקט הגמר של דואולוג היה מקבל ציון לשבח מדיקן האוניברסיטה. ממני הם מקבלים תשומת לב רק בגלל הדמיון ל-Stateless (וגם קצת כי לאחד השירים שלהם קוראים 'בת יענה'. מאז Mew לא שמעתי מישהו ששר על החיה הנפלאה הזאת). כמעט לא יאומן שדואולוג יחקו להקה איזוטרית שכזאת, ועם זאת אתם חייבים להודות שיש פה משהו מחשיד.

Duologue – Talk Shop
Duologue – Ostrich

Great Eskimo Hoax :: להיות מושפעים מלהקה שקיימת שנתיים ושיחררה אלבום אחד זה כבר לדחוק את הגבול של הומאג' או המשך דרך. חברי המתיחה האסקימוסית הגדולה (סרטו הגנוז של יהודה ברקן? שלחנו את מושון לאיגלו מחופש לדב קוטב...) מצליחים להשמע כמו ה-Foals בשירה וגם בגיטרות עד שאפשר לחשוב שמדובר בפרוייקט צד של הסייחים עצמם.

Great Eskimo Hoax – Camp Beatbox
Great Eskimo Hoax – Comma Rhythms

Situationists :: פה זה כבר מתחיל להטשטש. הילדים האלה נשמעים כמו כל הבריט רוק והבריט פופ בעשר השנים האחרונות, מנוערים ומוקאים אל תוך כוס בירה מפלסטיק. זה לא רע כמו שזה עלול להשמע, באמת. כל זאת בהנחה שאתם אוהבים בריט פופ\רוק ובירה.

Situationists – Onwards and Upwards
Situationists – Whiskey and Water

LR Rockets :: ואלה, מזכירים לי את מה שמם, נו, הבריטים ההם... לא מצליחים להזכר? זה בסדר, אם האזנתם לכל השירים עד כה המוח שלכם אמור להיות עיסה מוזיקלית שלא ניתן להבחין בה בין פרנץ פרדיננד לג'ורג' בוי.

LR Rockets – Personality
LR Rockets – Dance It Away

אם שאלתם את עצמכם למה לא שמעתם על אף אחת מהלהקות האלה, התשובה היא כנראה שמי שהיה צריך לבחור את מי לקדם, פסח עליהם ובחר אחרות. כמובן, שיש גם האופציה שהם יהיו הדבר החם הבא. וכך, להקות מוכשרות ישארו אלמוניות בשוק רווי בבריט פופ וניו רייב ובמקביל חקיינים עלובים ירכבו על גל קיים ויזכו לדקות התהילה בודדות לפני שיחלפו מן העולם. היפה הוא, שאין שום דרך לדעת מי תהיה באיזה מחנה. מצד שני, אתם חייבים להודות שלא הייתם מתנגדים לתפוס אף אחת מלהקות הכמעט קאברים האלה בהופעה בבר הקרוב לביתכם.

שידור חוזר

אני אוהב אותם, אוהב באמת. הופעה שנייה בשבועיים של Stateless. אני זקן מדי בשביל להיות גרופי. הפעם הבאתי את כל האספסוף: אדון וגברת פליקס, ויק מאקי וסיר ואלור שבא להציל נסיכה עלומה.
זה היה ממש כמו פעם קודמת, למעט הויכוח העיקש שיצרה חולצת ה"זהו זה" שלי. מאקי, זקן השבט, טען בחירוף נפש שהמספר טלפון של זהו זה הוא 414155 ולעומתו שאר העולם התעקש שהוא זקן סנילי ואלכוהוליסט שהרי המספר הוא 426144. יום למחרת, גילינו שכולנו צדקנו. ריספקט למאקי.
אבל זה באמת לא חשוב. מה שכן חשוב, הוא שקיבלתי הוכחה לטענה שלי שסטייטלס ישמעו טוב בכל מקום שיופיעו. גם אם זה בבית קפה של מרכז אומנויות ששקול, נאמר, לחדר מלאכה של מתנ"ס בחולון.
כבר כתבתי יותר מדי. כל מה שרציתי לומר בעצם הוא: תראו איזה קליפים צילמה הגברת פליקס (שני שירים חדשים שלא תמצאו בשום מקום אחר).

ניסוי כלים

"מה לעזאזל זה היה?!" אמרתי למיס פליקס כשיצאנו מההופעה, כשחיוך ענק מרוח על הפנים של שנינו והאדרנלין בעורקים מונע מאיתנו להאט את צעדינו.
אחרי שבועות של טחינה דקה של הסינגל של Stateless, החלטתי שאם אין אלבום כדאי לפחות שתהיה הופעה. ואכן הייתה. כזאת שעולה בירה וחצי ומשכה קהל של 30 אנשים שמחצית מהם באו כי קיוו לשגל את אחד מחברי הלהקה, או לפחות את הסאונדמן. כל מה שיחלתי לו באותו ערב הוא פסקול נעים לבירה שלי, משהו שימלא את הערב וישכיח ממני את הגעגועים ליקירתי שעזבה אותי לשבוע (ביום הראשון היה כיף, בשני עשיתי כמה דברים שתמיד רציתי ולא כוללים אסייאתית, מהשלישי ואילך אני מתאפק מלהתקשר אליה כל יום ולצעוק עליה שהיא לא בסדר, ואיך היא מעיזה לעזוב אותי ככה ולמי אני אכין ארוחת ערב? לעצמי?). מה שקיבלתי היה כאמור אחד הדברים המפתיעים מזה נצח; Stateless הוכיחו שזאת לא ההפקה שגורמת להם להשמע מהוקצעים ואיכותיים אלא הם עצמם. מתופף חייתי ואלים (קרע את הפדל של הבס בהופעה, ריספקט), קלידן אפל, בסיסט שחור גרובי, דיג'יי שגעון וסולן עם כריזמה של מגה-סופר-סטאר גרמו לי להתפתל על הרחבה בלי הפסקה. 4 שירים שלהם זה כל מה שאני מכיר, מה שלא מנע ממני לשחוק את הסוליות שלי בכמה סנטימטרים ולידיים להתעופף באויר באותו ערב. מאז התיכון לא הרגשתי כאלה וייבס. הייתי אומר שזה מריח כמו רוח נעורים אלמלא החברה האלה כבר מזמן עברו את הגיל של אלכס טרנר. השואו שהם נותנים ב-Barfly היה יכול לעבור טוב גם באיצטדיון וומבלי, מה שגורם לי לתהות שוב – כל כך הרבה כשרון, כל כך הרבה נסיון בלי אלבום? איזה עולם רקוב...
במסורת הפרגון, הלכנו לדבר עם הסולן אחרי ההופעה. הפרפורמר האנרגטי עם הקול האדיר הפך אל מול עיננו לבחור אנגלי חייכן עם מבט מזוגג מבירה, מה שגרם לי לחבב אותו אפילו יותר. "תגיד, אתם השתגעתם? למה אין לכם אלבום? ומה היא נוסעת לי פתאום לשבוע? זה נשמע לך הגיוני? למי אני אכין ארוחת ערב? לך?" רציתי לצעוק עליו. במקום זה אמרתי כמה הם מעולים ושקדימה עם האלבום, כי אני מזדקן מהר. הוא, מצידו, הזמין אותנו להופעה נוספת שלהם שלהם בשבוע הבא. אני, מצידי, עושה את אותו הדבר: אם במקרה אתם בלונדון ב-18.5, תגיעו ל-Battersea Art Center ותזכו להופעה שלהם. חינם.
סינגל חדש יוצא בימים הקרובים והאלבום עצמו ביוני. הנה עוד שני שירים מהסינגל מ-2005, תכינו את עצמכם.

Stateless – Bloodstream
Stateless – Bluetrace

ובאותו הזמן בדיוק, כמה מיילים דרום מזרח, הופיעו Malajube, הבשורה האחרונה ממונטראול. אם המוזיקה שלהם הייתה מגיעה עם סקיני ג'ינס, עניבה שחורה דקה ומבטא קוקני יש סיכוי סביר שלא הייתי נופח בכוון הכללי שלה, אבל החבורה הפרנצ'-קנדית הנועזת הזאת לא מהססת לשיר את כל השירים שלהם בצרפתית. אני הרמתי ידיים מלנסות ולהסביר איך ולמה זה נשמע כל כך טוב. רקוב העולם הזה, רקוב.

Malajube – P Filo
Malajube – Fille Lumes

שטייטעלס

היום בבוקר הסתכלתי במראה ולמרות שלנגד עיני היה אדם חולה, עם תסרוקת אה-לה-יאיר גרבוז, לבוש בפיג'מה מסמורטטת הרגשתי אכבר גבר. הסיבה לכך פשוטה יש לי חברים חדשים במייספייס. הם הציעו לי חברות ואני הסכמתי.
אבל אל תראו אותי ככה, אני לא זונה של סייבר ספייס, אני את החברים שלי בורר היטב. אז דיברנו קצת, שאלתי אותם את השאלות הרגילות – מאיפה אתם בארץ? איפה הייתם בצבא? כמה זמן אתם ביבשת? כמה אתם משלמים על החדר? וכו'. לא ממש מצאנו שפה משותפת עד שפתחתי את המייספייס שלהם ואחרי שיר או שניים שפשפתי את אוזניי כלא מאמין – האם זה אני שפספס אותם או שמא אלה הם שהצליחו להשאר סמי-אלמוניים בעל כורחם? איך שלא יהיה, Stateless, הם חתיכת מציאה; סינתזה מבריקה בין דיג'יי שאדו, ארכייב, רדיוהד וקולדפליי. הם הוציאו אי.פי ב-2004 ועוד אחד (מצויין) ב-2005, ובשעה טובה עוד מעט יוצא להם אלבום שלם. אני חושש שהם פיספסו קצת את רכבת ההייפ, אבל מה, חברים שלי, לא אפרגן?

Stateless – This Language
Stateless - Exit