לפעמים שהעצלות והרעב גוברים על כל הגיון וחוש הטעם, אני מוצא את עצמי מוציא ארוחת מיקרו מוכנה מהמקפיא ומפשיר לי ארוחת ערב. לרוב, אני אוכל אותה בחוסר טעם עם תחושת שנאה עצמית ושנאה גדולה יותר למי שניצל את החולשה האנושית שלי והמציא את הארוחה. אבל יש גם את אותם פעמים בודדות שאני אומר לעצמי: "ואוו, שיחקו אותה. לפלסטיק הזה יש טעם שממש מזכיר שניצל" ומיד קם ומחממם לעצמי עוד אחד.
זה פחות או יותר מה שקרה לי ששמעתי את ה-Editors בדקה הראשונה הרגשתי שאני שומע עוד נסיון מיחזור עייף לצד הקודר/מתייסר של האייטיז (אם תשאלו אותי, הגבות של מדונה היו לא פחות קודרות מאף שיר של הקיור, אבל זאת אופרת רוק אחרת לגמרי). ככל שהדיסק התקדם עוד ועוד, יחד איתו התחזקה גם התחושה שכבר הייתי בדיסק הזה, ועדיין יש פה משהו טוב ברקע. איכשהו, שהדיסק נגמר עדיין לא הצלחתי להזכר את מי בדיוק הם מזכירים לי. בשלב הזה, מצאתי את עצמי שוב בדרך למיקרו עם עוד שניצל בצלחת. היה טעים אפילו יותר מהראשון.
רסס
מייל
מונוקרייב בפייסבוק
מונוקרייב בלאסט.פמ
מונוקרייב במייספייס
מונוקרייב ביוטיוב
מונוקרייב בפליקר
מונוקרייב בטוויטר
0 comments:
Post a Comment