אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח

זה כמעט תמיד מתחיל באותו משפט: ביום חמישי הלכתי להופעה. מה זה הופעה, הופעה פגז, אדירה, מפרקת. אבל מה, לכתוב על זה בבלוג? עזבו נו. זו הופעה בשבילי, למי בכלל יהיה אכפת מהם. להתחיל להסביר מי הם בכלל ומי הם בשבילי. סתם הלכתי בשביל הנוסטלגיה, משהו פרטי כזה. ואז, יומיים אחר כך, מה אני מגלה? Red Snapper באים להופעה בישראל, מה שגרם לי מייד להתיישב ולכתוב. לא פוסט, דרשה.
אז נכון, Red Snapper הם לא הדבר הכי הייפי היום וגם האלבום החדש שלהם שיצא בסוף השנה בוודאי לא ייצר באזז מורגש. האם זה אומר שהופעה שלהם היא לא דבר ראוי? שלהביא אותם לארץ זה מיותר? ובכן, בעיניו החומות של איש מזדקן אחד, בני ישראל צריכים להיות שמחים במיוחד שמישהו בחר להביא דווקא הרכב כמוהם ולא סתם להאביס את הקהל בעוד איזה שם גדול שנותן הופעה שלא הייתה עוברת סינון ראשוני ל"כוכב נולד" גרסת הספארי ברמת גן (רמז רמז).
זה ציפור? זה מטוס? זה פארידה? נו? למה אף אחד לא עונה לי? שאלה קשה. קצת קשה להגדיר את המוזיקה של רד סנאפר אבל אם אתם אוהבים רוק, ג'אז, ג'אז-רוק, רוק-ג'אז או סתם דג מלוח של בית כנסת, כדאי שתמצאו את עצמכם בהופעה.
בלי סקיני ג'ינס ובלי תספורות מקולקלות עלו לבמה שלושה כסופי שיער וטום צ'לנג'ר אחד. אולי היה זה רק הדמיון שלי, אבל הם נראו מאוד שמחים לחזור ולהופיע. ב-90 דקות, לא כולל זמן פציעות, רד סנאפר נתנו דגימה יפה מהרפטואר שלהם וגרמו לקהל אקלקטי כמו בבר השכונתי שלי (כולל הקבוע שנראה כמו הומלס ומדבר לעצמו) לשפוך הרבה זיעה ברחבה. גם על הבמה ניגרה הזיעה. מסתבר שכמות האנרגיה שאפשר לייצר בהופעה לא עומדת ביחס הפוך לגיל. כן ארץ לזקנים.
אפילו טום צ'לנג'ר, שמחוץ להופעה אני לא מוצא אותו סקסופוניסט מעניין במיוחד, התאים את עצמו לשלישייה שכל אחד מהם יכול להיות בקלות אבא שלו. למעשה, החיבור ביניהם היה כל כך טוב שלא אתפלא אם הם באמת האבות שלו. כבר היו דברים מעולם.
ואם עד עכשיו לא השתכנעתם שרד סנאפר יתנו לכם הופעה שלא כדאי להחמיץ אולי העובדה של-Ali Friend, מוביל ההרכב, נקרע מיתר בקונטרבאס בהופעה (בפעם הראשונה בקריירה) תעשה את העבודה. אני מניח שאם אמשיך בסופרלטיבים אף אחד לא יאמין לי שאני לא מקבל תמלוגים מההפקה. אז נסיים כאן. אה כן, רק דבר אחרון – אם אתם הולכים להופעה, תרקדו, למען השם, תרקדו...

Red Snapper – Snapper
Red Snapper – Hot flush