Sunday, June 22, 2008

להרגיש בבית 2

כבר כמעט שנה שאני עובד מהבית. מסתבר שמעבר ליתרונות הברורים, יש גם צדדים אפלים, בלתי צפויים בכל הסיפור הזה. אחרי כל כך הרבה זמן, החוסר הזה בחיכוך אנושי מורגש. פתאום אני מתחיל להבין אנשים זקנים שחיים בגפם ופוצחים בשיחות ארוכות ומשמימות עם בעל המכולת השכונתית או סתם שכן אקראי, הם פשוט זקוקים לקשר עם העולם החיצון, מכל סוג שהוא. גם המיזנטרופ הסוציופת ביותר רוצה לפחות מישהו אחד לשנוא מלבד את עצמו.
אמנם לא התחלתי לדבר עם כדורעף אבל אני חושש שאם היה לי אחד, יש סיכוי שהייתי מחליף איתו משפט מפעם לפעם. מי היה מאמין שמשהו בשגרת המשרד, המלא אוסף של אנשים שיש לך כל כך מעט במשותף איתם, יחסר לי? יכול מאוד להיות שזה סוג של געגוע פיקטיבי שברגע שאטעם ממנו שוב אבין שלא היה חסר לי לרגע, אבל אין לי שום תוכניות לנסות ולגלות זאת בעצמי. הסיבה העיקרית היא שמצאתי תחליף. תחליף טוב יותר עשרות מונים מהדבר האמיתי.
אז מה יכול להחליף את שגרת המשרד? משהו שעובד על אותו עיקרון של שומר מסך דמוי אקוואריום. במקרה שלי מדובר ב-The Office. פעם ביום, יחד עם ארוחת הצהריים או התה והעוגיות של ארבע, אני צופה בפרק של הסדרה המופתית הזאת. זה כבר נמשך כמה שבועות נפלאים ואני חייב להודות שמעודי לא אהבתי את הקולגות שלי כל כך. אני אפילו חושב עליהם בסופי השבוע ומחכה בקוצר רוח שיתחיל כבר השבוע הבא רק כדי שאוכל לחזור ולראות מה קורה בחייהם. פרק אחד בן עשרים דקות מספק לי את האינטראקציה האנושית הדרושה לי, על כל הדרמות, המבוכה, ההומור, המבוכה, הרומנטיקה והמבוכה שמקום עבודה מספק בשבוע גדוש. קתרזיס מושלם לעובד מהבית.
חשבתי שכבר עבדתי עם כל טיפוס אפשרי עד היום, עד שפגשתי את אנשי Dunder Mifflin, סניף סקרנטון כמובן. אם לומר את האמת, אין מקום בעולם בו הייתי רוצה לעבוד יותר. שקלתי אפילו להגיש את קורות החיים שלי, אבל לצערי, עד שיפתחו סניף בלונדון, אאלץ לדבוק במשרה הנוכחית שלי. אותה משרה שמאפשרת לי, בין היתר, לשמוע כמויות אינסופיות של מוזיקה תוך כדי עבודה ולקרוא שעות באינטרנט מבלי לחשוש שהבוס יציץ לפתע מעבר לכתפי. וכך גיליתי ש-Clearlake שאני כל כך אוהב, מוציאים בקרוב אלבום חדש וכבר שיחררו סינגל ראשון ממנו, קודר ומלנכולי כצפוי. עבורם הקיץ כבר נגמר. ולא רק הם, גם Late of the Pier הוציאו שיר חדש מהאלבום שיוצא באוגוסט ונשמע מבטיח עוד יותר מכל מה ששמעתי מהם עד עכשיו. קולגות זה אוברייטד, אני אומר לכם...

Clearlake – Summer is Over
Late of the Pier – Heartbeat

8 comments:

ינון said...

יש! קלירלייק!

אני מניח שמדובר בגרסה הבריטית של המשרד...?

Shachar said...

הגרסה האמריקאית כמובן. לגירסה הבריטית יש מעט מדי פרקים ואין את סטיב קארל

ולגבי קלירלייק, בהחלט יש

נמרוד said...

אחלה פוסט... הזדהתי עם הקטע של לדבר עם כל בנאדם שאתה פוגש - קרה לי כשטיילתי לבד באוסטרליה.
מדהים איך האמריקאים הצליחו לחרב לחלוטין את הגיור של "זיווגים", אולי הסיטקום האמריקאי ביותר שיצא מהאי הבריטי אי פעם, אבל הצליחו עם הגירסא האמריקאית של "המשרד" הסופר בריטית.

את השירים אני הולך לשמוע עכשיו - אולי תוסיף איזה נגן אונליין??

ד"ש מפינקי!

Yair Y. said...

יו, איך שיחקת אותה עם הקלירלייק. עשית לי את הבוקר

yox said...

היי שחר,

כשהתחלתי לקרוא את הפוסט הזה, לרגע חשבתי שהתבלבלתי בגלל השעה המאוחרת, ושמדובר במשהו שאני כתבתי. הרגשת הניכור משאר האנושות, הפסקול הבלתי פוסק במשך כל שעות הערות, והמאבק המתמיד ללכת לישון כשעוד יש לילה בחוץ.

למזלי, אני נמצא עם אישתי בבית, היא גם עובדת מכאן, ויוצא לנו להרקב יחד כל היום, שזה כיף.

בכל אופן, אני אנסה גם את The Office, אם כי לאחרונה היו דווקא The Riches אלה שהיו התחליף שלנו לחברה, ועליהם אני ממליץ בחום.

תעשה חיים!

yox said...

אה, ושכחתי לוסיף, אתה מוזמן לבקר אצלי בבלוג גם כן, יש המלצות על מוזיקה טובה.

www.yossikolesnicov.com/blog

atar said...

שחר..
התגעגעתי , אז באתי :)

וטוב שכך!

Clearlake
אלבום חדש
שיר להורדה
כיף גדול
:)
תודה
much love

Shachar said...

יוסי - תודה, אנסה את ,'דה ריצ'ס' ברגע שאסיים את העונה הבאה של המשרד...
דרך אגב, יופי של אתר יש לך

עטר - וולקום בק דארלינג, את תמיד על תקן של אורחת כבוד פה. לא שכחתי מי סיפרה לי על קלירלייק לראשונה