בריסטול מגולגל

הביקורת הזאת שקראתי לא מזמן גרמה לי הקשיב שוב ל-Mattafix ולהבין סופית שהאלבום הזה לא מרגש אותי בשום אופן. משהו בו נותן את התחושה שהוא מוצר מאוד מלוטש, מופק בקפידה, ונשמע הכי קרוב שאפשר למוצרי פופ רכים וקלים לעיכול. השירים בדיסק באמת לא מקבץ של "להיטי הסנפות" (בעיקר בגלל שאנחנו עוסקים פה בז'אנר אחר לגמרי של סמים) אבל הסיבה היחידה שהדיסק הזה גורם לי לרצות לבכות הוא בגלל שהוא כל כך רחוק מבריסטול.
עם עינים דומעות, תחושת החמצה ורצון עז לפצות את עצמי הוצאתי את Big World Small World של Smith & Might, לחצתי פליי ונרגעתי. שנים אחרי עידן הטריפ הופ והדיסק הזה עדיין נשמע מקורי ורענן. איזה סאונד, כמה נשמה, איזה גיוון.
S & M הם זוג מפיקים עם נטיה חזקה לדאב, רגאיי וברייק ביט שאם אני לא טועה, היה להם חלק לא קטן בכל המוניטין שבריסטול קנתה לעצמה . רוב הזמן הם הפיקו מוזיקה לאחרים ולשמחת העולם גם הוציאו קצת חומר משל עצמם. מכל המעט שהוציאו הדיסק הזה נכנס אצלי לעשיריה הפותחת של אלבומי הטריפ הופ רבתי. יש בו מהכל וכמו כל דיסק שכזה עדיף להאזין לו מהתחלה ועד הסוף. אז הנה קצת מההתחלה וקצת מהסוף. בשביל השאר תצטרכו להתאמץ קצת.

Smith & Mighty – No Justice
Smith & Mighty – Rescue Me, Pt.2