!?טלי מבננה

בהעדרם המוחלט של דברים חדשים פנה כתבנו בצפון אל העבר בתקווה למצוא קצת נחת. ואם כבר עבר, אז למה להסתפק בעבר קרוב כשאפשר להרחיק?
לפני הכל, אני רוצה לומר שקוקוס הוא דבר נפלא ולא רק שאפשר לפזר אותו על מלאבי, לצבוע אותו בוורוד מזעזע ולקרוא לזה ממתק או לחילופין להשתמש בו כתחליף ביקיני. אפשר גם לכתוב עליו אחלה שירים. יופי, אני שמח שהבהרתי את עמדתי בעניין.
ועכשיו, קבלו את האחד והיחיד, מלך הקליפסו, הארי בלאפונטה (כאן מתבקשים הקוראים לדמיין תשואות רועמות ומחיאות כפיים סוערות).

אוקיי, נחכה רגע. הבעת ה-"הפעם הם נסחפו, למה אני מבזבז זמן על הבלוג הזה" עברה?
מעולה. אפשר להמשיך.

תשימו רגע את הסקפטיות בצד ותנו צ'אנס לבחור מהקאריביים, כי תאמינו או לא, יש לו בכיס חתיכת רפרטואר משובח. מאז תחילת אוגוסט הוא יושב לי חזק בנגן MP3 ואני עדיין לא רואה שום סיבה לשינוי. זאת פשוט מוזיקה טובה שבינתיים עומדת במבחן הלא פשוט של להעלות חיוך על פני כל מי ששומע אותה. כבר יצא לי לראות הד-בנגרס שבדיים נשבים בקסם, גולים איראניים חנוטים בחליפה פוצחים במחול ספונטאני, ציניקנים לונדונים מסירים את הכובע ומודים בקול רם "OK then, coconut it is". ותודו גם אתם, בפעם הבאה שישאלו אותכם מה אתם שומעים, הארי בלאפונטה זו תשובה הרבה יותר מגניבה מאשר עוד ארטיק מאנצ'יז.

Jump in the line
Coconut woman

עכשיו אחרי שהשתכנעתם קדימה לסולסיק ולהתחיל לחפש. קוקונאאאאט!!!!