יוסי בכינור

העיר הזאת פשוט אינסופית. למרות שכבר הייתי בלא מעט מקומות אני עדיין חושב שלא ראיתי כלום. כבר יש תחושה של בית, אמנם, אבל אני מרגיש כמו תייר בלי שום מאמץ מצידי. פשוט שם את האצבע על המפה של הטיוב והופ, כמו גבי ודבי - קצת סאונד אפקטס ופליקרינג - ואני בחו"ל. דומה לתחושה שאופפת אותי שאני מגיע לזכרון יעקב. לא רק זה, גם מקומות שכבר הייתי בהם משתנים ללא היכר מפעם לפעם, או לפחות כך נדמה לי. אולי אלה חילופי העונות או יום ולילה ואולי זה בעצם זכרון הדג זהב שלי אבל איך שלא יהיה, אין לי רגע דל.
בשיטוט סוף השבוע האחרון שלי, עברתי שוב בסאות' בנק ולמרות שחלפתי שם רק שבוע קודם לכן, מצאתי עצמי עומד מול אינסטלצית רחוב מבריקה במיוחד שאני יכול להשבע שלא הייתה שם בעבר; מדובר באוסף של קוביות עץ בעלות מושב צבעוני כבשכל אחת מהם מקובע רמקול. אותן קוביות לא סתם מפוזרות על המדרכה אלא ממוקמות בסדר ישיבה של תזמורת פילהרמונית כאשר כל צבע מסמל כלי אחר - קרן יער בורוד, כינור בירוק וכו'. כל מספר דקות כל העסק הזה מתחיל לנגן ומשמיע יצירה קלאסית כאשר כל אחת מהקוביות מנגנת רק את התפקיד של הכלי שלה בסימפוניה. כלומר, על כל קוביה שתשב תשמע את היצירה בצורה שונה.
בתור אחד שהתזמורת הפילהרמונית היחידה שבה הוא ניגן הייתה במוחה הקודח של הסבתא הפולניה שלו, ממש נהניתי מהגימיק ושמעתי את היצירות לפחות משלושה מקומות שונים. אני אחסוך לכם את השלב שבו אני מתפעל מפשטות הרעיון והגאונות הצרופה שבו ואני אדלג ישירות לסיבה שלשמה התכנסנו; מיד אחרי שנפרדתי לשלום מהקוביות התחלתי לחשוב מה עוד צפוי לרעיון הזה ברמה האבולוציונית. מה שהיה חסר לי בכל הקונספט הוא החיבור האישי. אם הייתי יכול, במקום קונצרט קלאסי הייתי בוחר קונצרט "קלאסי", נגיד Blood Sweat & Tears בוודסטוק. או Creedence Clearwater Revival באותו פסטיבל. תחשבו כמה מדהים יכול להיות הבסיסט או הסולן באחת מההופעות האלה. לעמוד על הבמה, לשמוע את הקולגות שלך מנגנות ,להריח את עננת החשיש, לצפות בקהל נמס מולך ולהרגיש אותך הופך לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המין האנושי...גוד דאמיט. רק המחשבה על זה עושה לי זקפה שקשה לתאר. רוצים לראות?

Blood Sweat & Tears - Spinning wheel
Creedence Clearwater Revival - Susie Q

ואיכשהו בלי הרבה קשר גם זה פתאום עלה לי לראש:
Megadeth - Symphony of destruction