מוות לעננים

החורף כבר באופק הנראה לעין ויחד איתו יבואו שוב גם התלונות החוזרות שלי לגבי העדר השמש, האקלים המחורבן של האי הטרופי וכו'. אבל שניה לפני שכל זה קורה, אני רוצה להתמוגג לרגע; המממ, סתיו. הטמפרטורות מושלמות. הימים מתחילים להתקצר אבל עדיין ארוכים מספיק בשביל לא לרצות למות. הפארקים חוזרים לצבעם הירוק ומלא החיים. העצים מתנערים מהעלים, ואלו צובעים את המדרכות והכבישים בצבע חום-אדמדם יפהפה.
וכמו הרבה צירופי מקרים מענגים, יחד עם ההתאהבות שלי בסתיו שכמותו לא הכרתי עד היום, יצא לי לגלות באיחור את Advice from a happy hippopotamus האלבום האחרון של Cloud Cult משנה שעברה.
כת העננים נשמעים לי מאוד כמו להקה בלגית (או לכל הפחות סקנדינבית) אבל באופן מפתיע למחצה, הם ממיניאפוליס. הם עושים רוק מלוכלך באלקטרוניקה כמה שמאפיין אותו יותר מהכל הוא המוטיב הנאיבי. להשמע נאיבי זה אולי קל כשאתה עושה מוזיקת פולק קלילה, אבל ברוק זה כבר משהו אחר לגמרי. בשירה, בלחנים, בטקסטים ואפילו בעטיפה יש משהו מאוד חופשי, נטול ציניות. לפעמים מלא רצינות ולפעמים משתטה לחלוטין, אבל תמיד כנה ואמיתי. ממש כמו ילד קטן.
25 שירים, רובם רודפים אחד את השני, חלקם מופיעים כרצועות נסתרות, חלקם אינסטרומנטלים וכל אחד מהם מספר סיפור שונה. רסיסי חיים, מנקודת מבט בוגרת אך לא מפוכחת או לחלופין ילדותית ומאוד מפוכחת. האב ובנו בעת ובעונה אחת. וזה יפהפה ומרגש ומצחיק ומצמרר. ובכל פעם שהאלבום נגמר אני מיד רוצה לשמוע אותו שוב כי יש לי עוד כל כך הרבה ממה ללמוד, ואני הילד ואני האבא ואני לא רוצה שזה יגמר אף פעם. וגם לא הסתיו.

Cloud Cult – Transistor Radio
Cloud Cult – Car Crash
Cloud Cult – Happy Hippo