Friday, October 20, 2006

כרוניקה של מוות ידוע מראש של להקה וירטואוזית :CelebriT

צאלה כץ ובועז פדידה בתפקיד זוהיר בהלול על נבחרות וולשיות:

אם כן, מאיר, כאן בקרית-אליעזר התכנסתי אני ורק אני, באופן ספונטני וספורדי ואולי במידת מה גם ספורטיבי, כדי לבכות את לכתה של אחת הלהקות האהובות עלי בעולם כולו, שהחזירה השנה את נשמתה לבורא והתפרקה. קהל ההמונים אינו גודש היום את היציעים, הכדורגלנים אינם שורפים את כר הדשא ומנהלי האצטדיון אף לא הדליקו את האורות, כך שזה רק אני כאן בחושך, זוהייר, באופן אינדיבידואלי, אינטימי וסנטימנטלי ברקוויאם ללהקת גורקי'ז זאיגוטיק מונסי. אינני יודע, מאיר, מה משך אותי בחבורת הוולשים הרעננה הזו. האירופאים הללו, בהירים ותמירים, מנפקים כאן מוזיקה אחרת מזו לה הורגלנו במגרשי הכדורגל בארץ. תמיד תהיתי על קנקנם של אותם אירופאים, אך מטעמים פוליטיים ויש שיאמרו גזעניים, נמנע ממני ברגע האחרון תפקיד שגריר ישראל בפינלנד, תפקיד אותו הייתי ממלא בצורה מופתית, נאמנה, פרפקציוניסטית, הומניסטית ואולי אף רליגיוזית. מילים אלו ניתן לומר גם על הלהקה, שאכנה מעתה גורקי'ז, מאיר, ובאופן פרטיקולרי על אלבומה המופתי במיוחד "כמה כמה אני להרגיש את הקיץ ההוא בלבי" שהשכיל לכבוש את לבבי. אך תחילה, ברשותך מאיר, להרכבים: הלהקה הוקמה סביב ארוס צ'יילדס ואחותו מיגן, אותם הקיפו נגנים טובים ורבים. הלהקה אינה דבקה בסגנון אחיד או ישן, אלא מתגמשת בהתאם לכל שיר ובכך מגשימה אידאולגיה של טוטאל-מיוזיק, או אולי אפילו פלקסי-מיוזיק, בדומה לנבחרת הולנד במונדיאל 1978. המוזיקה עצמה קלה לאבחנה כאלטרנטיבית, אקסטרווגנטית, אקלקטית, פרוגרסיבית, אינסטרומנטילית ואבולוציונית. הלהקה משתמשת באורגני מוג, בטרומבונים, בדיבור ואף מלמול במהלך השירים ובעיקר במלודיות והרמוניות חדשניות ולא-שגרתיות. מן העבר השני, כל שיר של גורקי'ז מתחיל בגישושים, אך ככל שנוקפות השניות המלודיה שועטת באיטיות אל קו מרכז המגרש, או השיר, ויחד עם החילופים במלודיות ובהרמוניות השירים מגיעים לשפע של מצבים והזדמנויות למאזין לזכות בהנאה אקטיבית, נאיבית, פרימיטיבית ועם זאת טרנסצנדנטלית. אין כאן פריצות ספקטקולריות אלא אמירה מלודית שנבנית אט-אט במשחק סבלני באגף הצלילים. כאלו הם הוולשים, פניהם לאו דווקא לאנגליה המודרנית אלא דווקא לתרבות האירית הקלטית הקדומה. כאלו הם גם גורקי'ז, מאיר, כאשר הם שרים לעתים גם בוולשית ואינם חוששים להישמע מוזרים קמעא, או כפי שעמיתנו המלומד מרוממה, אורי לוי, היה אומר: "בגבם למצלמה". מאיר איינשטיין: "תמשיך, זוהייר, תמשיך". אם כן, מאיר, כאן בקרית-אליעזר שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה יוצאים בהוצאה מחודשת השנה ואני ממליץ בחום ובמיוחד על Bwyd Time. זוהי להקה שחייבים לבדוק בצורה אמוציונלית ורציונלית כאחת. הייתי לוקח את בוקסת הדיסקים היפה ביותר בביתי, מאחסן בה את אלבומי הלהקה, ממרכז אותה בסלון ובוהה בה שעות, אך בשלב זה, מאיר, הרשה לי לאותת לך כי גם לי נגמרו הסופרלטיבים. מאיר איינשטיין: "זוהייר, תוכל רק לחזור על שם הלהקה, הדקה והתוצאה?" כן, מאיר, גורקי'ז זאיגוטיק מונסי. Gorky's Zygotic Mynci 1992-2006. ברשותך, מאיר, רק עוד אנקדוטה מינימליסטית אחת באשר לשמה של הלהקה המזוהה עם ווילס יותר מכל (למעט סופר פרי אנימלז הפחות טובים). כשנשאל לפשר השם הלא ברור, השיב ארוס צ'יילדז: "אילו ידעתי שהלהקה תצליח כל-כך, הייתי בוחר בשם אחר" ובנימה אופטימית זו, אני רוצה להודות לטכנאי ואני מחזיר את השידור לאולפן. ד"ש לעתאמנה ווהבי ואני מקווה שסיום חיי הלהקה יביא לסיום האלימות בינינו, תושבי הארץ היפה והמדממת הזו ושנדע לחיות בשלום, יהודים וערבים, כאן בקרית-אליעזר, אך גם בעכו וביתר רחבי המזרח-התיכון.

Gorky's Zygotic Mynci - Christina
Gorky's Zygotic Mynci - Where does yer go now
Gorky's Zygotic Mynci - Gewn Ni Gorffen

6 comments:

n0nick said...

לשמוע את הלהקה הזו זה כמו לדחוף צנצנת דבש לתוך המערכת וללחוץ פליי.
מתיקות מוגזמת ונפלאה!

אהבתי את הפוסט מאוד. בהחלט ראוי לחולצה.

Shachar said...

צאלה, בועז, רציתי להודות שחור על גבי מסך על הפוסט המשובח. אני מוכרח להודות שהפתעתם אותי עם השיתוף פעולה הזה. ככה דמיינתי את הפוסטים בעיני רוחי. סחתיין
צאלה - אם כבר אני מתחנף, אז קבלי מחמאה על פועלך וכו'. מאוד נהנה
בועז - אתה גם בסדר :-) תודה

צאלה כץ said...

שחר,
המון תודה על ההזדמנות ועל הרעיון היצירתי לתחרות.
העונג היה כולו שלי (או רובו שלי וחלקו של בועז).
הפרחים לבועז - החולצה לי :)

etaynaor said...

אף אחת כמו כריסטינה.

יואב (ואחותו האנונימית) אברמוביץ said...

אחלה פוסט!
בתקווה להמשך שת"פ פורה,
על החתום,
אלוף (מיל') עייזר וייצמן

קארל לוגסי said...

מעולה !
קולו של זוהייר מזמן לא נשמע צלול וטיפוסי כל כך