Sunday, October 22, 2006

קום איל פו :CelebriT

אהרון דסקל וחגית טאובר בתפקיד עמנואל הלפרין על מוזיקה צרפתית כמו שצריך:

בון סואר וערב טוב - הצגת חצות. והפעם, פרנסואה טריפו: במאי שאהב נשים... ונשיות.
טריפו, מבקר שהיה לבמאי, הביא לקולנוע את בשורת הגל החדש. סרטיו התאפיינו באופי קליל ובלתי-יומרני, לא חששו לקחת סיכונים, התריסו כנגד המצב הקיים בבורגנות הצורפתית של אותה תקופה ונשאו עיניהם לאמריקה, "היבשת האסורה", אם תרצו, או החדשה, אם לא תרצו. יש בהם עומק וחדות שלא נמצאו קודם לכן; מעין סוג תרבות חדש המגרה את חושיו של קהל התרבות הישנה. המעבר הקשה הזה מאתמול להיום, או מהיום למחר, אם תרצו, גבה קרבנות-תרבות רבים, כאלו המביטים בדן שילון ורואים בו את ברנאר פיבו, כאלו המפלבלים (מלשון פלובר) עיניהם אל שלמה שרף ומדמיינים את מישל פלאטיני, כאלו המטים אזנם למשמע הרפתקאותיו המיניות של הנשיא קצב אך מפנטזים על לואי דה-פינס מקפץ בין אלפי שדיים רוטטים בריביירה, בסן-טרופה או אפילו בעמק הלואר. והרי רבות מן הנשים הישראליות וגם רבים מן הגברים מזכירים יותר את מפעל הצמיגים של מישלן, הסמוך דווקא לשדה התעופה של ליון במחוז קלרמון-פראן, שם ישבתי על כוס מרלו משובח עם בחור צעיר בשם אוליבייה שניסה למכור לי עשבי-הרחה.

אחסוך מכם את הרפתקאותיי עם נבחרת הטריקולור, כי אז מבקריי יכנו אותי ניימדרופר (במלרע, כמובן) סדרתי. לכן אתמקד במוזיקה הצרפתית או הפרנקופונית, אם תרצו. השנסון הצרפתי מצליח רק כאשר המנגינה תואמת למילים ככפפה ליד, או כפרומאז' לסופלה, אם תרצו. זה החל כבר עם ברל, ברסאנס, אזנבור, הארדי, מונטאן, פיאף, מוסטאקי וכמובן יוסי בנאי. זה המשיך עם אמנים כדוגמת Yann Tiersen והגיע עד ל-Married Monk ו-Sebastian Tellier ובכל זאת, עד שהחבר'ה מרוממה יחליטו שהיה עוד פיגוע ויקחו ממני את המיקרופון אספר לכם על מעלליי בצד השגוי של תעלת למאנש.

חברי ז'ון-פיליפ הצליח להביאני לתערוכה של אמנים צרפתיים בלונדון באומרו שהצרפתים אוהבים להוכיח את עליונותם בעוד שהאנגלים אוהבים שמשפילים אותם. כך התוודעתי ללהקה בשם סנט-אטיין, אשר ז'ון-פיליפ הציג כקרם דו-לה קרם של פאריז למרות בחירתם לשיר באנגלית. ז'ון-פיליפ טען בנחרצות כי הלהקה הפריזאית שאבה את שמה דווקא מקבוצת הכדורגל המצליחה, הפועל פתח-תקוה של הליגה הצרפתית. כדי להוכיח את עליונותי האינטלקטואלית היסיתי את ז'ון-פיליפ בגלותי לו כי העיר סנט-אטיין היא תאומתה של נצרת-עילית. חיוך ממזרי האיר פניי בעודו משתנק כשחתיכת בגט תקועה עמוק בגרונו והוספתי כי אני מעריך שבחירת השם נבעה מהצדעה לשנסונר הנודע אטיין דאהו, לאונרד כהן הצרפתי, אם תרצו.

כבר בקאבר ל"רק אהבה יכולה לשבור את לבך" של ניל יאנג (1990) התגלתה המוזיקה של סנט-אטיין כפופית עם קורטוב אלקטרוניקה הפונה לקהל איכותי המורגל בהאזנה למוזיקה אלטרנטיבית (או קלאסית, כמובן). הגל-החדש התבסס באלבום המופת "צלילם של המים" (2000), מתוכו התמכרתי לשיר המחולק לשלושה "כיצד נהגנו לחיות", המתרפק על העבר משל היה טריפו הצעיר ב"400 המלקות". העימות עם חיי הבורגנות הגיע באלבומם המסעיר והנפלא "מעשיות מן הבית שלמרגלות הכביש המהיר"(2005) המוכיח את עליונות התרבות הצרפתית, כשכל שיר באלבום מייצג דייר אחר בבניין משותף . תוכלו למצוא שם זוג המתווכח האם לנטוש את חיי העיר האפרוריים לטובת חיי הכפר ושיר בו הדיירת מבכה את מאהבה (הצרפתי, אם תרצו) שעזב, לצד שירים על השמש של הבוקר, בקבוקי חלב הסויה, התרפקות על חוויות הנעורים וכו'.

אני שואל את עצמי, עמנואל, שאלה לי אליך כאינטקטואל: מדוע זה אתה אוהב להקה רק על-סמך ז'ון-פיליפ, מבלי לבדוק עליה פרטים בויקיפדיה, למשל?
ומשיב לעצמי, ואללה, מסייה הלפרין, באמת תהיתי איזה פרבר איכותי של פאריז הצמיח להקה מופתית שכזו, יחידה במינה, אם תרצה.
ולכן אסיים מהדורה זו של הצגת חצות בבחינת המיקום הגאוגרפי המדויק של אותה להקה, המוכיחה תרבות צרפתית מהי , כשבמקביל אני פותח את הערך סנט-אטיין בויקיפד...
Qu'est-ce que c'est ? C'est impossible ! Ils sont anglais!
Je vous tuerai, Jean-Philippe! putain de merde!
ולילה טוב מירושלים, אליך שרי רז.

Saint Etienne - Only Love Can Break Your Heart
Saint Etienne - A Good Thing
Saint Etienne - Relocate feat. david essex

2 comments:

יואב (ואחותו האנונימית) אברמוביץ said...

פרנסואה טריפו? הה! הה-הה! אני אשתה את המים של הסיין ליד הגדה שבה מתרחצים הקלושארים ביום שבו מישהו ינסה לכתוב על הפלצנות של פרנסואה טריפו בלי להזכיר, ולו במילה, את פלצנות דה-לה-סופרב של עמיתו ומתחרו, ז'אן לוק גודאר. אם מישהו מסוגל לעשות סרט שאף אחד, אבל אף אחד לא מבין, זה יקירי ז'אן לוק.
אחלה פוסט!
נפגש ברוממה,
על החתום,
דוד ויצטום

Anonymous said...

Thanks so much!