והרי התחזית

18:45. נעים.
מחוץ לאסטוריה בחולצה ארוכה ובלי מעיל. הרבה אלקטרוניקה תהיה בשבוע הזה. ההופעה של Hot Chip סולד אאוט מזמן אך משכימי הרכישה (שזה אני) לא יצטרכו לקנות כרטיס ב-60 שילינג מהספסרים.

19:38. מתחמם.
שוב שכחתי שאין סיבה לבוא מוקדם. עוד בירה. עוד SMS. עוד סיגריה. ואני בכלל לא מעשן.

20:15. חם.
למשימת החימום נרתמו יקירי מונוקרייב, הג'וניור בויס. לוונדרקידס הקנדיים לא היה סיכוי לצלוח עם המוזיקה הרגועה יחסית שלהם את הרעש של הקהל הבריטי. לא משנה כמה גבוה היה הווליום, וכמה מוגזם היה הסאונד, הילדים לא הצליחו להשמע כמו אז בלומינייר. קצת מאכזב, בפרט בגלל שהחיבור שלהם להוט צ'יפ הוא כמו חמאת בוטנים וריבה (שזה טוב, כך שמעתי). מצד שני, אולי כל השפע הזה הפך אותי לאיסטניס ואם מה שאני מקבל לא ב-ד-י-ו-ק כמו שאני אוהב, אני מתחיל להתבכיין.

21:25. חם מדי.
הוט צ'יפ עולים לבמה אחרי הפוגה ארוכה. לא ברור מתי זה קרה אבל מרביעיה הם עברו שדרוג לחמישיה (בדיחה גיקית אחת ודי).
בשונה מהג'וניור בויס, השביב החם הבינו מזמן שאלבום זה דבר אחד והופעה זה דבר אחר (את זה אני זוכר מהפעם ההיא עם גולדפראפ) כך שנקודת הפתיחה שלהם טובה יותר. דקות אחר כך הבנתי שיכול להיות שהיא טובה מדי.
מהרגע הראשון, כמו כל רכיב אלקטרוני שמתחמם יתר על המידה, הוט צ'יפ התחילו להתחרפן; בעודף החומרה שהיה להם על הבמה (שבנסיבות אחרות היה מספיק בשביל לבנות את R2D2) הם השתמשו בעיקר כדי להפוך את הסאונד לעמוס, ואת השירים לסמיכים ובלתי ניתנים לעיכול.
הם היו קצת יותר מדי out there בשבילי בשלב הזה. איכשהו נזכרתי בקולטריין ובתקופה המאוחרת שלו שבה הוא התחיל להשתגע לחלוטין ולעשות מוזיקה קשה ומורכבת שאני כמעט ולא מסוגל להקשיב לה. הדומה ביניהם הוא ששניהם יודעים בדיוק מה הם עושים, איך הם נשמעים וגם למה. אני לעומת זאת, לא.
באופן די נדיר (נדמה לי ש)אני מכיר את כל מה שהם אי פעם הוציאו כולל EPs ובי סיידס, ועם זאת לא מעט שירים לא זיהיתי – האם זאת קללת האסטוריה ששבה לרחף מעלי כמו אז בהופעה של אליס אין צ'יינס? לא סביר. רק לפני שבועיים מיי מורנינג ג'קט היו פה ונשמעו מושלמים. אני לא יודע מה לומר. אולי אלה הבאסים המוגזמים האלו, שגרמו לאיברים הפנימיים שלי להסתדר מחדש, ולמוח שלי להפוך לעיסה.
אבל זה הלך והשתפר. החצי השני של ההופעה פיצה על הראשון. הביצועים ל-No Fit State, Boy From School ו-Beach Party היו כל מה שאפשר לבקש מביצוע לייב – יותר מהר, יותר גבוה, יותר יפה יותר חזק. עד לסוף ההופעה כבר הבנתי מה קורה מולי ובדיוק שנהייתי מרוצה נגמרה ההופעה. ואז בא ההדרן (איזו מילה לעוסה) והביא איתו ביצוע אקסטטי וארוך במיוחד ל-Over and Over. כל הסצנה שיוותה לעצמה איכויות של רייב (עוד מילה לעוסה) טריינספוטינג-י. מבחינתי, הקטע הזה היה שווה את כל ההופעה.
רק במקרה הצלחתי למצוא גירסה לאובר אנד אובר שנותנת רושם קלוש על איך הם עשויים להשמע לייב, וגם קאבר חמוד שממחיש שמאחורי כל מתכנת מוצלח מתחבא גם מוזיקאי מוכשר. לפעמים.

Hot Chip – Over and over: Maida Vale session version
Portastatic – Boy from school