שנה - בוראטיזם

לרגל חגיגות הבערך שנה לבלוג החלטתי שהפעם אין מוסיקה ואין המלצות. הפעם אני מרעיף על קהל הקוראים העצום מתבונתי כי רבה. או במילים אחרות, פילוסופיה בקיפ.
אז הנה סיפור, וכל מילה אמת: יום שבת אחה"צ, אני עומד בתחנת אוטובוס בסְטוּרֵה-פְּלַאן, הכיכר הפוֹשית של סטוקהולם. מזג אויר נעים של סוף הקיץ, אוירה שבדית רגועה ובלונדינית. התחנה עמוסה באנשים, ואם זה היה בארץ אחרת שכולנו מכירים כבר הייתי נילחץ כי זה קלאסי לפיגוע, אבל פה זה שבדיה, מה פיגוע, מקסימום הפגנה נגד צנזורה על אתרי אינטרנט באנגולה בהשתתפות 22 אנשים (שזה בעצם רק 6 תימהונים שהכריחו את הילדים שלהם לבוא, כחלק מהכשרתם לתימהונים לעתיד).
לתחנה מגיעות שתי בחורות. סליחה, בחורות זה אנדרסטייטמנט. מדובר בשדרוג של כל הקונספט של "בחורה". פאר הבריאה, הקרם של הקרם של שבדיה שזה גם ככה הקצפת של שאר העולם, המותג הבינלאומי מספר 1 מכל הנוגע לבחורות יפות. רק כדי להבהיר עד כמה הן היו מושלמות, כשאיזה פריס הילטון הולכת למקצה שיפוצים במיליון דולר זה מה שהיא מבקשת, אבל לעולם לא תקבל כי זה, בניגוד למה שקונים בכסף, אמיתי. בלונד טבעי וזוהר, עור שזוף ומושלם, עיניים כחולות כמו בתצוגת תכלית של פוטושופ. והן שתיהן לבושות מדהים, שזה אולי לא הישג גדול, כי עם תחת וציצים כאלה כל סמרטוט שהן יילבשו ייראה מיליון דולר. ובכל זאת, לנגד עיני מתנוססים לא רק מפגן עוצמה של הגנום האנושי הקורץ אלי משניים מהמחשופים המושלמים מאז המצאת המחשוף, אלא גם שואו של טוב טעם סקנדינבי בבחירת כל פריט ופריט שנראו כאילו הם מודים לרוח הגדולה, לאודין ולזאוס על כך שמתוך 6 מיליארד אנשים הם זכו להילבש על ידי שתי אלה (וזה שבכלל הצלחתי להסיר את עיני מהציצים-תחת המקפצים ומצחקקים בשבדית שוטפת ולשים לב לבגדים זה עניין שההסברים היחידים ההולמים אותו הם: 1. אני סובל מכשל חמור ביכולת הריכוז; 2. אני דביל).
Anyway, האוטובוס מגיע וכולם מסתדרים בתור אלגנטי וסבלני כל כך שזה נראה כמו ההפך המושלם של תל-אביב, ביזארו-תל-אביב. ונוס ואפרודיטה מצטרפות גם הן לתור ואני חושב, לאן הגענו, שאלים צריכים לנסוע בתחבורה ציבורית יחד עם בני התמותה. אכן ימים קשים. ברגע הזה אחת האלילות קולטת שיש עוד כמה שניות עד שהתור יתחיל לזוז, והיא מחליטה לנצל את הזמן לכיחכוך עדין בגרונה הענוג: ממש שם, בין כל האנשים, מטר ממני, היא מביאה אותה ב"חחחחחחחחחתת" רועם ומורידה סמחטה ענקית וסמיכה על המדרכה.
מוסר השכל: החיים זה לעולם לא רק שחור ולבן, וגם במה שנראה כמו סקארלט ג'והנסון תמיד עלולה להתחבא גם קצת מרגול. או כמו שאמר הומר סימפסון, It’s always the one you least expect.
הוא גם אמר "No matter how good you are and how hard you try, there will always be about a million people better than you” אבל זה סיפור אחר.

יאללה, שנסחוב עוד שנה, ואולי אפילו נשתפר קצת.