Wednesday, March 07, 2007

שעת הארל גריי הארוכה והאפלה של הנפש

אני לא יודע, אני לא יודע. רועי מנסה להרגיע ואומר לי שזה בסה"כ דכאון חורף וזה מאוד נפוץ באירופה בתקופה הזאת של השנה, ושכל הסימפטומים מתאימים בדיוק ושבאפריל הכל יהיה מאחורי. אני רוצה להאמין שהוא צודק. כבר חודשיים בערך שמשהו שם בפנים לא לגמרי במקום. דכאון חורף? לא נשמע לי נכון, רק כאן למדתי לאהוב את החורף באמת.
כבר 4 סופי שבוע לא יצאתי מהבית. אני רק רוצה לישון. התיאבון היחיד שיש לי הוא לעוגיות, והמדאיג ביותר – איבדתי עניין במוזיקה. אני ממשיך לנגן אותה מסביבי כל הזמן מתוך הרגל אבל כמעט הכל עובר לידי. לא מעט פעמים העדפתי פשוט שקט.
אני לא באמת יכול להתלונן, שום דבר לא רע, הכל רק מאוד משעמם, ריק מתוכן. מעסיק את עצמי בזוטות מונוטוניות וחלולות כמוני שמעבירות לי את הזמן. אני חושב שאני מבין למה פינק פלויד התכוונו ב-comfortably numb. זה לא נפלא כמו השיר.
כבר הרגשתי דומה בעבר, אני בטוח, וזה עבר, אני חושב. לא מצליח להזכר איך. ומה אם הפעם זה לא? יכול להיות שזה אף פעם לא יעזוב? אני לא יודע. אני צריך לזכור לקנות עוד עוגיות.

Cortney Tidwell - Eyes at the Billions
Horsefeathers - Finch on Saturday

7 comments:

yuv is temporarily down said...

נו, לפחות אני מרגיש תורם גם בסיבות לדכאון וגם בטרמינולוגיה שלו. זה גם משהו.
what are friends for?

לגבי הצורך במוזיקה - פעם חבר חכם אמר לי שאני ארגיש בבית בדירה החדשה רק כשאפרוק שם את הדיסקים שלי ואתחיל לנגן אותם, ואז זה יהיה הבית. צדקת אז וכנראה בזכות זה אני לא מודאג מהרוויה (הזמנית) שלך ממוזיקה. זה מרגיע אותי לשמוע שאתה מרגיש בבית. שמור על עצמך ועליה.

Anat said...

me too... and if u ask me (do u?) then it is the winter blues. It supposed to b over by now, but here in gray London we got few more weeks till we actually start to feel spring from the inside.
Coockies are great, and old school happy music does it to me as well (something that takes u way back)
SHOYN!

candy said...

זה הכי נשמע כמו דכאון חורף (במיוחד הקטע עם העוגיות:),אבל הנחמה היא שזה עובר.

ולגבי מוסיקה- אם כבר אתה משמיע משהושעובר לידך- תשתדל שזה יהיה הדיסק של מיקה (התגלית המרעישה שלי מלפני שבועיים),תאמין לי- תוך שמיעה שתיים,אתה חוזר לעצמך.
שיהיה סופש דבש

Roi said...

?נו באמת, למה אתה תמיד חייב להתווכח

Anonymous said...

Whadayatalking about Willis?

Broke with my Fiancee.
She's still living in my home.
The girl I like does not give a shit about me.
My shrink says I am normal.
And _you_ are down? Get some proportions mate =^_^=

Go grab some Oreos, and listen to the music that do it to you. When you done, pass me the cookies please.

Cheers!

Valour (who, once again, forgot his password)

Shachar said...

לא חשבתי לרגע שיהיה פה כזה קונבנשן של מדוכאים ועוד כאלה שכותבים דברים כל כך יפים. תודה. תחזיקו מעמד גם אתם

Offir Ariel said...

well, that IS a strange world.
i came accross your blog in a weird way (started at linkedin.com and saw a friend there who knows you, i think, and somehow - here i am!)

you wrote this blog on my 32 bday, and i can tell you, from my point of view, it's not a matter of winter-down, it's, sadly, something deeper, more rooted in this life (well, at least in my case).

winter will come and go, and will also return, eventually. blaming the weather on our condition is like blaming grandma Pearl for making jam. what's the goal exactly??

i know all of the basic truths there is to know about "being happy" and such, but i don't think being happy is a good enough goal on its own.

it's still something deeper. CHAMKAN HA'BEN ZONA, eh? :)

hhhmmmm. just got a phone call. it was an automated selling ad, which tells me there's a special selling day at MALAM in the nearby mall.
damn.
something is wasted here. missing the point...

i guess it's us getting old, and i guess it'll come and go, and eventually we'll get over it.
most probably you've already moved on and all of this seems like an ancient history... but that what scares me the most - getting used to it.

i will continue to hammer the iron while it's still hot.
let me know how it goes on your end, and have a great life! :)

Offir