Tuesday, March 27, 2007

וילדע חייעס

אני מרוצה. עברתי שלב. התבגרתי. באמת. פעם הייתי מתרגז כמו ילד מכל דבר שלא היה הולך כמו שרציתי. היום אני לומד לחייך ולהגיד, אם זה לא מתאים לי אני לא חייב להיות פה. לא, אני לא מדבר על העובדה שהעתקתי את מגורי לאי האפרורי (למרות שיש אנלוגיה מסויימת). אני כמובן מתייחס לעולם הצר של הופעות חיות; אם פעם עוד הייתי מקלל כל פעם שמישהו בעל את עור התוף שלי (ע"ע אליס אין צ'יינס וטרייל אוף דד), היום אני פשוט קם והולך אחרי חצי שעה של הופעה הביתה שמח וטוב לב.
הפרחחים התורנים שגרמו לי לשבור את הכלים היו Archie Bronson Outfit, חבורת נהגי המשאיות המזוקנים שהתחבבה עלי כל כך בחודשים האחרונים. וגם הפעם, הסאונד היה נורא, הארצ'יס נראו מדוכדכים ולקחו חצי דקה הפסקה בין שיר לשיר כדי לריב עם הסאונדמן, הוייבס היו מעיקים וכו'. למי אכפת? בטח לא לכם. רק שבשונה מפעמים קודמות, בעודי עושה את דרכי החוצה שמעתי את הסולן אומר קבל עם ועדה של שיכורים: "אם אתם רוצים את הכסף שלכם בחזרה, דברו עם החברה האלה" ומצביע אל הסאונדמנים, "ואם לא את הכסף, אז לפחות תרביצו להם אחרי ההופעה או משהו".
יצאתי מחויך מהאולם ולא בגלל הדברים שאמר הסולן, שלושת הפיינטים ששחו בכרסי או אפילו העובדה שהבחורה ב-cloak room בלעה אותי במבטי זימה כשאספתי את המעיל שלי. חייכתי כי הבנתי שאני בכלל לא כועס. איבדתי כמה שעות וכמה פאונדים בחיים. משניהם יהיו עוד בשפע, אני רוצה להאמין.

Archie Bronson Outfit - Kink :: live at Mercury Lounge
Archie Bronson Outfit - Dart For My Sweetheart :: live at Mercury Lounge

7 comments:

Unknown said...

זה לא רק הגיל, זה המיקום.
יותר קל להגיע לנירוונה הזו כשחיים במדינה מתוקנת שבה רק צריך לבחור לאיזו הופעה ללכת. בארץ הקודש, לעומת זאת..

אגב, זה בכוונה שהדבקת כותרת ביידיש לקטע הכי אנטי-פולני? :-)

Shachar said...

יכול להיות שזאת המדינה שמשנה אותי, תני לי לחשוב על זה...
לגבי הכותרת - אלא היו המילים המדוייקות שסבתא שלי הייתה אומרת אם הייתה נתקלת בארצ'יס המזוקנים ברחוב. עלי היא עוד צועקת שאני אוריד את הקודלס

Anonymous said...

ראיתי אותם בלייט@טייט לפני שנה והם היו מעולים לגאמרי. והיה סאונד סבבה.

Shachar said...

אז מה, פדידה, אתה קורא לי שקרן או שאתה סתם משוויץ? כל כך מזרחי מצידך

Anonymous said...

לא זה ולא זה, אני פשוט טוען לקיפוח

Anonymous said...

זו גישה מצויינת, בכלל לחיים.

Anat said...

נניח שהחברה שלך עוזבת. נגיד לבוסטון. נגיד לשבוע. "איזה כיף!" אתה חושב, "שבוע לעשות מה שבא לי!". ביום הראשון כולך מבסוט. ביום השני, גם.
ואז מגיע היום השלישי... אהממ... השיר הבא הוא על היום השלישי...


זה הקטע הכי שווה מכל ההופעה הנ"ל והוא בכלל של להקת החימום (איך קוראים אותם, ד"ר שחר?)
רציתי להנציח.